רונית – חלק ג

זהו המשך לסיפור רונית – חלק ב ומומלץ לקרוא אותו תחילה

לקראת אחת עשרה בלילה, כמה שעות חלפו מאז השיחה האחרונה עם רונית. הראש מלא מחשבות מעורבות מאז השיחה. סיפוק וחרמנות על השיחה איתה, על המראה שלה ערומה מולי, מאוננת לפי ההוראות שלי, גומרת מולי, אותה רונית שעד לפני כמה ימים נפלה תחת ההגדרה נספחת למשפחה ושלא ממש חשבתי עליה, הפכה פתאום למרכז ההתעניינות. ולא רק שהקשר התחיל והתקדם בצורה מפתיעה, מתברר שאנחנו אמורים להיפגש עוד יומיים.

זה לא שאני מאלו ששולטים וירטואלית בלבד. אני בהחלט כזה שאוהב את המפגשים והמגע הפיזיים, ממש לא מסתפק במראות מצלמה. אבל תמיד דואג שמפגש כזה לא יגיע מהר מדי, בונה את הקשר בצורה כזאת שהמפגש הראשון מתקיים רק לאחר שהקשר מבוסס מספיק, שיש הבנה וחיבור הדדיים, שלא רק שהנשלטת מבינה את החוקים ואת הרצונות שלי אלא שהיא כבר במצב שבוטחת בי לחלוטין, כמעט מכורה אליי. לפי הנסיון והדרך שלי רק בצורה הזאת המפגש הראשון, כאשר קורה, מתבצע בצורה האידיאלית, מאפשר ביצוע דברים, חקירת גבולות פיזיים שלא היו מתאפשרים ללא הסשנים הוירטואליים המקדימים. אז כן, יצא שנפגשתי בשלב מוקדם, כאלו שהיו צריכות את המפגש פנים אל פנים כדי לקבל יותר ביטחון באותם סשנים וירטואליים. אבל המפגשים האלו היו קצרים ביותר, לא במקום מסודר אלא בדך כלל באיזושהי חניה מבודדת כך שהובהר מראש שהמפגש הוא לצורך ההיכרות וחיזוק הבטחון בלבד ואינו סשן אמיתי.

זכור לי במיוחד אותו מפגש עם אדוה במרכז קניות הומה. הצגתי את עצמי והחיבור הורגש מיידית. בדקות המעטות שהקצבתי למפגש ההיכרות ירדנו במעלית לחניון כשבדרך למטה לפי הוראותיי הסירה כבר את התחתון והחזייה, פסעה אחריי לאזור מבודד בחניון התת קרקעי ואישרה מעבר לכל ספק שרוצה ומוכנה להמשיך תוך כדי ששתי אצבעות שלי תחובות לה לכוס והיד שלי צובטת לה חזק את הפיטמה.

אך במקרה של רונית נדמה שהמפגש המאולץ מגיע מוקדם מדי. התקדמנו יפה בשתי השיחות שהיו אבל בטח לא מספיק בשביל מפגש אמיתי. הרגשתי שרונית עוד רחוקה מאד מההבנה של מה הקשר הזה דורש וגם מאפשר, הרי מבחינת יחסי שליטה היא עדיין בתולית לחלוטין. מבחינתי זה אומר שאאלץ להתהלך על חבל דק מאד. מצד אחד להתקדם בתהליך ולנצל את האפשרות הבלתי צפויה למגע פיזי ומצד שני להיזהר שלא להתקדם יותר מדיי מה שיכול לגרום לרתיעה.

האתגר והציפייה עוררו בי אפילו יותר את החרמנות והסקרנות. פתחתי את הסקייפ.

"ערה?" סמיילי קורץ.
"כן" סמיילי צוחק הגיעה התשובה אחרי דקות ספורות.
"איפה את ובאיזה מצב?" שאלתי.
"כרגע בסלון עם נעמה, היא עוד שתי דקות הולכת לחדרה ואני תכננתי ללכת להתקלח" ענתה.
“חושב עלייך" כתבתי.
"גם אני" הגיעה התשובה.
"תזמיני אותי לוידאו כשאת יוצאת מהמקלחת, אין צורך לטרוח להתלבש" הוריתי לה.
"בסדר" הגיע האישור.

כמה דקות עברו וקיבלתי הזמנה לוידאו, אישרתי, משאיר גם את המצלמה שלי פתוחה, מאפשר לרונית מבט לפנים ולחגורת הכתפיים שלי.

המצלמה נפתחה. בניגוד לשתי השיחות הקודמות רונית הייתה הפעם בחדר השינה שלה, שוכבת על הצד כשהמחשב לידה והמצלמה מראה מקצה ראשה ועד לאמצע הבטן, שד אחד קצת מוסתר עם צד הגוף והשני חשוף לחלוטין במרכז התמונה, מבליט את הפיטמה המזדקרת במרכזו. הזין שלי שכבר היה זקור עוד קודם התקשח אפילו יותר.

"איך ההרגשה זונה שלי?" שאלתי בחיוך קל.

רונית ניסתה לענות אבל נדמה היה שהמילים לא יוצאות לה מהפה. היא השפילה את הראש, לקחה נשימה וחזרה להסתכל למצלמה.
"אני חייבת לשתף אותך" היא אמרה "אני לא יודעת מה עשית לי אבל אני מגורה כל הזמן. כמה דקות אחרי שגמרתי מולך שיחזרתי בראש את מה שקרה והתגריתי מחדש. בקושי הצלחתי להתרכז כשדיברתי עם נעמה. כשכתבת לי הגוף שלי נדרך מיידית, נראה לי שנדפקתי לגמרי" צחקה.

"את עוד בכלל לא מבינה מה זה להידפק לגמרי" אמרתי חצי מחייך וחצי מבטיח "אבל עוד תביני בהמשך, בכל מקרה, מרגש ומשמח אותי שזה מה שזה גורם לך", רונית חייכה בביישנות.

“מהדברים שלך ומהפיטמה הזקורה שלך אני מבין שאת רטובה עכשיו?" שאלתי/אמרתי.
"כן" ענתה.
"תרחיקי קצת מהמצלמה שאראה אותך מהראש ועד לכוס. קחי שתי אצבעות ותניחי אותן בין השפתיים של הכוס שלך, תפשקי את השפתיים איתן ותשאירי אותן ככה, בלי להחדיר ובלי להזיז, תרגישי את הרטיבות" אמרתי.

רונית ביצעה, מכניסה את היד בין הרגליים תוך התנשפות קלה.
"זה לא רגיל בשבילך לרצות עוד אחרי שאת גומרת?" שאלתי.
"ממש לא" ענתה, "בדרך כלל אחרי שאני גומרת אני רק רוצה ללכת לישון".
"לא קרה שגמרת יותר מפעם אחת? רצוף? שוב במהלך אותו הלילה?"
"אולי מזמן וגם אז אולי עוד פעם אחת ולא רצוף. אחרי הפסקה של כמה זמן" ענתה תוך כדי שהיא מניעה את הגוף בחוסר נוחות מהאצבעות שיושבות לה על שפתי הכוס מבלי לזוז.

"כמה פוטנציאל מבוזבז" צחקתי, מחליט שזה הזמן להבין עד כמה היא מרובעת וחסרת נסיון "ספרי לי מה הדבר הכי נועז שעשית".
רונית חשבה קצת ואז ענתה "כשהיינו יותר צעירים אני וקובי שכבנו בחוף הים. לא היה שם אף אחד אבל בעיקרון יכלו לעבור שם אנשים ולראות אותנו".

"ממש נועז" הסתלבטתי קצת עליה "ובסקס עצמו?"
"לא משהו שאני יכולה להגדיר כנועז, סקס רגיל, אני עליו, הוא עליי. סטנדרטי"
"אנאלי ניסית?"
"לא, קובי העלה את זה פעם אבל הלחיץ אותי מדי ומאז לא דובר עוד".
"אפילו לא נגיעות בפי הטבעת? החדרת אצבעות?"
"לא".
"מצצת לו לפעמים לפחות? הוא ירד לך?"
"לפעמים. לא יותר מדיי ובשנים האחרונות פחות ופחות".
"וואו רונית. נשמע הכי בנאלי ומשעמם שיש. ולא היו לך מחשבות בעניין? צורך? פנטזיות?"
"מסכימה. שיגרה משעממת ולא רק בסקס. כנראה חלק מזה שהחלטנו להיפרד, היו לי פנטזיות כלשהן אבל די הדחקתי אותן, רק בזמן האחרון הרשיתי לעצמי קצת יותר להיפתח" ענתה ונעה שוב בחוסר נוחות.

"האצבעות מטרידות?" שאלתי "רוצות לזוז?"
"כן".
"מה את רוצה לעשות איתן?" שאלתי.
"לגעת בעצמי" ענתה בביישנות.
"את כבר נוגעת בעצמך" עניתי בהתגרות.

רונית צחקה במבוכה.

"את רוצה להזיז אותן?" שאלתי.
היא הנהנה בחיוב.
"להחדיר אותן פנימה?"
הנהון מאשר.
"רוצה לדפוק את עצמך זונה שלי?" שאלתי בטון תקיף יותר.
היא שוב הנהנה.

"אז תבקשי את זה"
"אני רוצה לדפוק את עצמי" אמרה בחצי לחישה.
"לא נשמע שאת כל כך רוצה" הקשיתי "אני רוצה לשמוע אותך מבקשת את זה כמו שצריך, ותזכרי איך את פונה אליי, לא מתכוון להזכיר את זה שוב".

"אני רוצה לדפוק את עצמי אדוני".
"תכניסי את האצבעות עמוק פנימה. עד הסוף" ציוויתי. רונית מיהרה לבצע תוך שחרור אנחת רווחה.
"דפקי את עצמך איתן עכשיו 5 פעמים" אמרתי "בכל פעם שלפי אותן לאט החוצה ואז דחפי פנימה בכוח. תרגישי את היד נצמדת לכוס ולדגדגן"
היד של רונית נעה עכשיו, עיניה נעצמו ונשיפות קלות יצאו לה בכל הכנסה, אחרי החמישי פקחה את העיניים וחיכתה בציפייה.

"יופי זונה. דפקת את עצמך, עכשיו את יכולה להוציא את האצבעות וללכת לישון, נדבר מחר ועד שנדבר אל תעיזי לגעת בעצמך" אמרתי.
"מה?" מסתכלת עליי בתדהמה.
"שמעת אותי, לילה טוב זונה שלי" אמרתי.
"לילה טוב" ענתה באכזבה בולטת.
"שכחת משהו?" שאלתי.
רונית חשבה שנייה ואז ענתה "לילה טוב אדוני".

כיביתי את השיחה.

בבוקר, לפני שיצאתי לעבודה סימסתי לרונית "בוקר טוב זונה שלי, חושב עלייך לא מעט, תכתבי לי בסקייפ באיזה שעות את פנויה. בנוסף תכתבי לי האם ברשותך אביזרי מין (ויברטור וכו') ושלושה דברים שאת מפנטזת עליהם, אראה כשאתחבר".

כשהתחברתי מאוחר יותר בצהריים חיכתה לי ההודעה הבאה:
"שלום אדוני, זמינה ופנויה כבר משלוש בצהריים, נעמה לא בבית היום בכלל. יש לי ויברטור שקיבלתי פעם מתנה מחברה וגיליתי אותו מחדש רק לאחרונה. לגבי שלוש הפנטזיות, יצא לי לחשוב על זה לא מעט היום ואפילו ראיתי כמה סרטונים. אז ככה:
1. להיות קשורה, מסקרן ומושך אותי חוסר האונים הזה.
2. להרגיש קצת כאב, לא נראה לי שאעמוד ביותר מדי אבל גיליתי שהתאורים שלך על סטירות על התחת וצביטות גירו אותי מאד.
3. להיות עם אישה, אני לא בטוחה שיהיה לי את האומץ אבל מגרה אותי המחשבה שאישה תיגע בי, מחכה לך ובקושי מתאפקת שלא לגעת".

"בחמש אני עולה מולך, כשאני מזמין אותך לשיחה את עומדת מול המצלמה שאראה את כולך, לובשת את הבגד והנעליים איתם את מתכננת לבוא לחתונה מחר, בלי כלום מתחת, שיער אסוף. בהישג יד תכיני את הויברטור ושני אטבי כביסה" כתבתי וניתקתי.

17:00

הדלקתי כבר לפני כמה דקות את הסקייפ ווידאתי שרונית מחוברת. לוחץ על הכפתור ומזמין את רונית לשיחת הוידאו, מסוקרן ומרוגש לראות אותה כפי שנתבקשה, המצלמה נדלקת והיא עומדת לפניי, שמלת בד שחורה אלגנטית משהו שנמשכת עד קצת מעל לברכיים, עם כתפיות דקות ומחשוף קטן מאד שממנו מבצבצים החלקים העליונים של השדיים הלבנים שלה. נתתי לה לעמוד קצת ככה, מחכה, מתנועות הידיים שלה ניתן היה לחוש את ההתרגשות והמבוכה שלה.

"שלום רונית" אמרתי.
"שלום אדוני".
"תעשי סיבוב איטי מולי".
רונית ביצעה, נותנת לי מבט ממושך על הצורה בה השמלה תלויה על גופה, צמודה יותר ממה שחשבתי, מבליטה את מתאר השדיים והישבנים. לרגליה סנדלים שחורים עם עקב לא קטן. היה לי ברור שזה לא הלבוש שהייתה בוחרת עד לפני כמה ימים. לא פרובוקטיבי מדי אבל הרבה יותר נועז מהבגדים שבדרך כלל נוהגת ללבוש.

"לא רע בכלל" אמרתי "חשבת עליי כשבחרת את הבגדים?"
"כן" אמרה ואישרה את השערתי "תכננתי בכלל ללבוש משהו אחר, הרבה יותר סולידי".
"אני שמח מאד שהחלפת את הבחירה. מחמיא לך מאד. ומחמיא ומרגש שבחרת בשבילי" אמרתי "ממש מחכה לראות אותך ככה פנים אל פנים מחר".

"גם אני מתרגשת. מאד מאד אפילו. מלחיץ אותי שישימו לב".
"תראי לי את האביזרים שהבאת" אמרתי ורונית הציגה לי את 2 אטבי הכביסה שהביאה וויברטור ורוד, די עבה, בעל כמה מהירויות ומצבים ועם עוד חלק לגירוי הדגדגן.

"ספרי לי על הויברטור הזה" אמרתי "מתי קיבלת, ממי ומתי השתמשת?"
"חברה הביאה לי אותו כמתנת יומולדת לפני הרבה שנים. בזמנו התייחסתי לזה כקוריוז ואחרי היומולדת הכנסתי אותו למגירה ודי שכחתי ממנו. לפני כמה זמן אחרי שנפרדנו החלטתי לנסות אותו ומאז יצא לי כבר לנסות אותו כמה פעמים" אמרה בחיוך מבויש.
"ומה עושה לך את זה בעיקר איתו? ההכנסה והגירוי הפנימי? הגירוי של הדגדגן או השילוב?"
"נראה לי שהשילוב אבל בעיקר כשאני מרגישה אותו רוטט בפנים".

"רונית" עברתי לטון תקיף יותר "תורידי בעדינות כתפייה אחת ושלפי מתוכה את היד" והמשכתי בעודי צופה בה מבצעת בשקט ובצייתנות "כתפייה שנייה אותו הדבר. תני לשימלה להיות מונחת לך על החזה… ידיים לצדדים… תפשילי את השמלה למטה לאט לאט. תראי לי לאט את השדיים שלך… את הבטן… את הכוס… שימי את השמלה בצד ותעמדי ערומה מולי" רונית הניחה את השמלה על כסא וחזרה אל מול המצלמה ערומה לחלוטין, נותנת לי סקירה מלאה על החזה הבינוני שלה, הפיטמות הבולטות שגיריו אותי אפילו מרחוק, הבטן השטוחה, משולש השערות על הכוס והרגליים הרזות והחלקות שלה.

"איזה יפהפייה סקסית שאת ככה" אמרתי "מחכה לרגע שתהיי מולי זונה שלי".
"מחכה לזה מאד" ענתה.
"אני מניח שהבנת כבר בשביל מה האטבים" אתגרתי אותה.
"על הפיטמות?" שאלה חצי בהבנה וחצי בשאלה.
"בדיוק" עניתי "שימי אותם עכשיו. בעדינות. כל אחד על פיטמה. שימי לב שהם נתפסים טוב".

רונית לקחה אטב אחד וניסתה לשים אותו על הפיטמה הימנית. ברור היה כי זה לא פשוט לה, האטב ברח פעם או פעמיים ומהבעות הפנים היה ניכר כי היא חווה כאב לא מורגל. "רונית" קראתי לה בתקיפות. היא הפנתה את מבטה אליי "תתפסי את הפיטמה ושימי עליה את האטב! בלי משחקים!"

"טוב" היא ענתה.
"טוב מה?" הקשיתי, מכניס לראשה את ההכרה במצב ומבהיר לה בבירור מי מנהל פה את העסק.
"טוב אדוני" היא ענתה ובנחישות תפסה את השד והפיטמה ותפשה עליה את האטב.
"תסתכלי אליי" קראתי לה והיא הסתכלה, היה ניתן להבחין בבירור בחוסר הנוחות שהלחץ על הפיטמה גורם לה.
"פיטמה שנייה אותו הדבר" אמרתי ורונית ביצעה.
"תורידי את הידיים ותעמדי ככה מולי".

הזין שלי נעמד כל כך חזק עכשיו למראיה. הגוף הערום על העקבים, הפיטמות התפוסות בשני אטבים, הבעות הפנים שלה והצייתנות שהיא הפגינה חירמנו אותי לאין שיעור.

"איך ההרגשה רונית?"
"כואב".
"כואב ו?"
"ומגרה".
"מרגש אותך לעשות את זה בשבילי? לפי ההוראות שלי? לדעת שאני צופה בך ככה?"
רונית הנהנה.
"שאלתי שאלה זונה. תעני".
"כן אדוני, מרגש מאד".
"נגעת בעצמך מאתמול?" שאלתי.
"לא".
"רונית. נמאס לי כבר להזכיר לך שוב ושוב איך את צריכה לפנות אליי, אז בשביל שתזכרי, קחי שתי אצבעות ותסטרי איתן על האטב הימני".
רונית עשתה זאת, נלחמת בעצמה ובחשש מהכאב סטרה לאטב ברכות, ראיתי אותו מתנדנד מעלה ומטה ואת הפנים שלה מתעוותות תוך שהיא פולטת צעקה קלה.

"כאב?" שאלתי.
"כן… כן אדוני".
"מקווה שזה ילמד אותך" עניתי בסיפוק. "איך הכוס שלך עכשיו? רטוב מאתמול כבר זונה שלי?"
"וואו, אין לך מושג. איך השארת אותי ככה אתמול? הבוקר ממש היה לי קשה להתאפק".
"יפה לראות איך מאישה שכמעט ולא מתעניינת במין את הופכת לזונה שחרמנית כל הזמן" אמרתי בהתגרות עם חצי חיוך. רונית צחקה במבוכה.

"קחי את הויברטור שלך, תכניסי אותו לכוס ותצמיד את החלק הקטן על הדגדגן. בלי להפעיל אותו" אמרתי.
רונית לקחה אותו וצפיתי בה מפשקת את הרגליים ומעלימה אותו ביניהן.
"חכי ככה בלי לזוז" אמרתי וצפיתי בה מנסה להישאר יציבה, להשתלט על הכאב בפיטמות והגירוי בין הרגליים.
"תעצמי עיניים ותחשבי על הפגישה שלנו מחר, כשתראי אותי מולך, כשאגע בך"
רונית עצמה עיניים והתנשפה.
"כשהפיטמות שלך יהיו תפוסות ככה חזק בין האצבעות שלי… תפעילי את הויברטור על המהירות הראשונה… תרגישי איך הוא נע בתוכך ותחשבי על היד שלי, על האצבעות שלי שינועו בתוך, יחקרו לך את הכוס מבפנים… ימלאו אותך, ידפקו אותך" הנשיפות שלה גברו יותר ויותר "תגבירי את המהירות שלו…אל תזוזי. תני לו לעבוד בתוכך…תגבירי עוד את המהירות. תרגישי אותו ואת האטבים, את הכאב על הפיטמות מעורב בגירוי של הכוס. מרגישה?"

"כן" היא ענתה.
"תני לעצמך סטירה על אחד האטבים" אמרתי.
"סליחה אדוני" אמרה בבהלה "לא שמתי לב, בבקשה אדוני".
"סטרי לאטב אמרתי" ורונית בצעה, פולטת שוב צרחה בלתי רצונית.

לרגעים שכחתי שזאת היא אותה אחת שאני מכיר כל כך הרבה שנים, אשה שגרתית, בטוחה בעצמה. הצייתנות והנשלטות שהיא הפגינה מולי ריגשו וגירו אותי אפילו יותר והתחלתי לאונן.

"אני רוצה לגמור אדוני" אמרה כעבור מספר שניות.
"רוצה לגמור? מחכה שאספור לך?" שאלתי, משהה את הקץ.
"כן אדוני. בבקשה".
"תגידי מה את".
"אני הזונה שלך אדוני".
"אני אספור עד חמש ואת תתפוצצי ברור?"
"כן אדוני. בבקשה אדוני אני לא יכולה יותר".

"1….2 תדפקי את עצמך עם הויברטור פנימה והחוצה…3… חזק אמרתי……4 את מוכנה? ….עוד קצת… עוד קצת… הנה זה בא… 5 תתפוצצי זונה" ורונית התפוצצה מולי. ממש. הגוף שלה רעד והיא נטתה לפנים, הפה שלה הוציא קולות בלתי רצוניים, אנחות, צווחות. כל זה נמשך כמה וכמה שניות ובסופן רונית שלפה את הויברטור והזדקפה מולי, עדיין רועדת, אגלי זעה על מצחה, מתנשפת.

"מישהו אמר לך להוציא את הויברטור או להפסיק אותו?" שאלתי בתקיפות.
"לא אדוני".
"תחזירי אותו שוב ושימי על מהירות מקסימלית".
"טוב אדוני" אמרה בהשפלה והחזירה את הויברטור לכוס.
"את הולכת לגמור שוב בשבילי רונית. ברור לך?" שאלתי/אמרתי.
"כן אדוני".
"תלחצי עליו חזק פנימה, תרגישי אותו עמוק בכוס ועל הדגדגן. את יכולה בינתיים להוריד את האטבים".
רונית ביצעה, הפנים שלה מתכווצות עם כל הורדה של אטב.
נתתי לה להישאר ככה כמה זמן והמשכתי.
"תרטיבי אצבע מהיד הפנויה, לקקי אותה טוב טוב. תמצצי אותה" רונית ביצעה, מלקקת ומוצצת את האצבע בתאווה.
"קחי את האצבע הרטובה ותניחי אותה על פי הטבעת, על הפתח בלי להכניס".
היד שלה נשלחה למאחוריי הגוף וראיתי את הגוף שלה נדרך.
"אני אספור עד חמש ואת תגמרי בשבילי שוב רונית" אמרתי.
חיכיתי עוד מספר שניות.

"1… תתחילי לדפוק את עצמך עם הויברטור פנימה והחוצה, תרגישי אותו נצמד לך חזק לכוס ולדגדגן עם כל הכנסה…2…תלחצי עם האצבע על פי הטבעת חזק, תרגישי את החור מתפשק…3…" רונית התנשפה מולי, רעדה, אגלי זיעה יורדים לה על הפנים. "תגידי מה את".

"אני הזונה שלך אדוני" אמרה בנשיפה.
"שוב".
"אני הזונה לך אדוני".
"4… תמשיכי להגיד את זה ואל תפסיקי ללחוץ על פי הטבעת ולדפוק את הכוס…תרגישי את זה מגיע…" הנשיפות והרעידות שלה הלכו והתגברו כשבכל הזמן הזה היא מתאמצת ופולטת שהיא הזונה שלי. שוב ושוב
"5… תתפוצצי זונה" אמרתי ורונית גמרה שוב, בקול חזק יותר מקודם אפילו, מן אנחות חזקות של סיפוק מעורב בכאב.

נתתי לה כמה שניות והרשתי לה להוציא את הויברטור ואת האצבע.

"איך זה לגמור שוב כל כך מהר?" שאלתי בחיוך. רונית צחקה בחוסר אויר, נטולת מילים.
"נתראה מחר זונה שלי" אמרתי.
"ורק עוד דבר אחד לפני שמסיימים, יש לך גוף מדהים וחלק, אני במקומך הייתי דואג שגם הכוס יהיה חלק".
שלחתי לה נשיקה במצלמה וניתקתי.

 

רונית – חלק ג
דירגו: 24 | ציון: 4.17


סיפורים נוספים מאת אדון ליאור:



8 מחשבות על “רונית – חלק ג

בא לך לדבר קצת יותר לעומק? פורום סליזי מחכה לך.
  1. אדון ליאור לא מתחבר לכתיבה שלך אתה לא יכול לקרוא לאשה שאיתה אתה שוכב זונה הזילות הנשית בכתיבתך יוצרת אנטי
    אפילו אם בחייך אתה גנטלמן והפנטזיה שלך להוריד אשה כה נמוך בי זה מעורר חלחלה
    עימך הסליחה
    ועובדתית אף אחד לא מביע אצלך תגובה לחיוב או שלילה
    אז אולי תשחרר

    1. לפעמים צריך לדעת מתי לשתוק!
      אדון ליאור כותב נפלא… מתוך מקום מעצים ולא משפיל. זונה זו לא מילה גסה.

    2. אולי אתה תשחרר.. כתיבה מעולה ומחרמנת
      אחלה פנטזיה להוריד אישה כה נמוך.. הייתי רוצה להיות האישה שהוא מוריד

הוספת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.