מנקה יסודי במיוחד

כמה חודשים אחרי השחרור נועם גילה שנשבר לו מהישיבה סופית. אם לפני הגיוס הוא חשב שזה משבר זמני, שזה יעבור – הוא הבין שהתת מודע שלו שדחף אותו להמשיך לפיקוד ולוותר על ההסדר קלט לפניו שנשבר לו מלשבת על התחת כל היום ולטחון גמרות. לא הייתה לו התנגדות עקרונית, אבל זה לא תפס אותו. ולשבת ככה כמה שנים טובות ולסבול – לחלוטין לא רלוונטי. ברגע שההתרגשות מהמפגש המחודש עם החבר'ה נגמרה והוא התחיל להפנים את השגרה השוחקת, הוא הבין שזה לא שייך. קצת התייעצויות עם הרב שלו וההורים, והוא החליט לחזור הביתה ולהתכונן לקבלה לאוניברסיטה.

בימים הראשונים זה היה נפלא, הוא היה קם מוקדם, מתפלל, לומד את החומר לבגרויות שהוא תכנן להשלים, אחר כך אולי קצת גמרא, ובערב היה יוצא לריצה ומפנק את עצמו בארוחת ערב ואולי באיזה פרק מסדרה. אבל לאט לאט הישיבה הממושכת בחוסר מעש, בייחוד לעומת ההתרחשות הצבאית העמוסה, החלה להשפיעה עליו. ה'פרק מסדרה' נהפך לשניים, ארבע או מרתון, הריצה נזנחה, הוא התחיל להתעורר בעשר והלאה וגילה להפתעתו שהבגרויות נורא רחוקות ושהוא שולט בחומר.

מיותר לציין שאמא שלו לא אהבה את זה. בארוחת הערב היא הייתה מתחקרת אותו בתמימות על ההספק היומי שלו, מזכירה לו את השאיפות הגבוהות שלו לשנה הבאה, מתעניינת מה החברים שלו עושים או אם הוא לא מתגעגע לחבר'ה בישיבה. הוא חשד שהיא לא נהנית לראות אותו מתבטל, אבל גם שנמאס לה שהוא מסתובב לה בין הרגליים ומפר את השקט של הוריו המזדקנים.

"בוקר טוב נועם!" אמא שלו התיישבה על המיטה בתנופה, מעירה אותו, פותחת את החלון לאור השחר המוקדם.
"מה? מה השעה? למה?" נזעק נועם כשהבחין בשעה המוקדמת.
"אתה צריך להספיק להתפלל לפני העבודה, כמובן", אמא חייכה בניצחון.
היא כמו שפכה מים צוננים על ראשו. נועם הזדקף בחשד, מכסה את עצמו בפוך.
"עבודה?" זקף גבה בחשד. "לא זכור לי שהתראיינתי לאיפשהו".

"אוי!" אמו היתממה "מה, שכחתי לספר לך? יש לי חברה מהעבודה שהתגרשה לפני כמה שבועות, ופשוט קורסת מהעומס. היא חייבת מנקה דחוף, פעם בשבוע"

"לא נראה לי. אל"ף לא מתאים לי נקיון, בי"ת אני עמוס בבגרויות ובפסיכו, אין לי מקום לסיכה בלו"ז, גימ"ל שחררי אותי כבר" נאנק נועם, חוזר למצב שכיבה ומעמיק את ההתכרבלות.

"אוי, לא שמתי לב. אתה ידוע, פשוט קמת אתמול באחת עשרה והקלסר שלך די רזה, אז חשבתי ש… קיצר, אין לך ברירה. כבר הבטחתי לה והיא ממש בונה על זה. אתה חייב לבוא, לפחות הפעם. חוצמזה, היא תפנק אותך. היי טק, אתה יודע. יאללה, אני מכינה לך סנדוויץ'."

בעשרה לשמונה, נועם, בבגדי עבודה, עייפות של אחרי קפה שחור ובמצב רוח ממורמר מוצא את עצמו בכניסה לדירה, כמה רחובות סמוך אליו. נועם נאנח עמוקות, מרחם על עצמו ונוקש בדלת. הוא בקושי נגע בדלת והיא נפתחת לסערה.

"יופי, נעים מאוד שבאת, אני אמילי, אני חייבת לעוף, אני מאחרת לגן ולעבודה, יש חומרי ניקיון מתחת הכיור, צריך טאטוא וספונג'ה, שירותים, סדר בבאלגן וכזה, להחליף מצעים, הכנתי לך אל תדאג, יש גם אוכל-מים-קרים במקרר חייבת לעוף השארתי פתק עם הטלפון תתקשר אם אתה צריך משהו, והכי חשוב – בוקר טוב. אני טסה מכאן" אומרת לו (מי שמסתבר שהיא אמילי) במהירות כל כך גבוהה שהוא חושש שהיא תיחנק, תוך כדי שהיא אוספת פריטים אחרונים, אוחזת בידיהם של שני ילדים בגילאי הגן (תאומים, הוא חושב) ולוקחת אותם לרכב.

נועם ניצב בדלת הבית הפתוחה לרווחה המום ותהה לעצמו אם היא הייתה שמה לב אם הוא היה בטעות בחור מהדואר או משהו כזה. למען האמת, כשאמא שלו אמרה 'גרושה מהעבודה' הוא ציפה לאיזה גברת בגיל העמידה המאוחר עם שיער צבוע אדום ומבט ממורמר, ולא לבחורה בגילאי העשרים המאוחרים שמסתובבת בחצאית צרה וחולצה מחמיאה עם כיסוי ראש מלא.

הבית אכן שרוי בבאלגן ונועם מתחיל להכניס בו סדר, להרים את הצעצועים, לסדר את הספות ולרוקן את הכיור העולה על גדותיו. לא קשה להבחין שזה היה הבית של הזוג גם לפני הגירושין, הוא נראה כאילו זוג ידיים גבריות תלו בו מדפים ומנורות וכל מיני שפצורים. גם אם, כפי שנועם מציין לעצמו לא באיכות גבוהה. אותן ידיים גם עברו על הספרייה וניקו חלקים ממנה, השאירו כמה קירות עם צל של תמונה, וארון ריק בחדר ההורים. כשנועם ניגש להחליף מצעים הוא מבחין שהמיטה הזוגית מסודרת למשעי בחצי אחד ומבולגנת בחצי אחר. משהו בכך שהיא עוד לא התרגלה לישון לבדה ועודה מחכה לאחר צבט בלבו.

כשהוא מסיים וחוזר הביתה הא מתכנן איך להודיע לאמא שלו שעם כל הכבוד – יש גבול לכל תעלול, ושעד שבוע הבא אמילי תצליח למצוא מחליפה. אבל אמא שלו לא בבית ואחר הצהריים היא מעבירה לו הודעה נרגשת מאמילי על כמה שהבית מבריק ועל כמה שהוא הציל אותה – וכשהעיניים העייפות שלה ניצבות בדמיונו, הוא מגלה שהסירוב שלו התמוסס.

במהלך השבועות הבאים נועם מתייצב שם בזמן, אפילו קצת לפני, מספיק לפטפט קצת עם אמילי שמתחילה להתגבש אצלו לאישה בעלת אופי עליז-אך-בדיכאון, מהירת לשון וחדה. הבית מתחיל להתמלא ולהתגבר על החלל שנפער בו. את מקום הספרים הישנים היא ממלאת בעציצים וקופסאות (וגם בכמה ספרים אירוטיים, הוא מגלה להפתעתו). היא מבקשת ממנו לתלות לה תמונות ולהחליף לה מנורה. הוא מתחיל להבחין בין שבוע שהילדים לא אצלה (בלאגן) לבין שבוע שהילדים אצלו (בלאגן אטומי). וכשבוקר אחד היא יוצאת מהבית בלי המטפחת והוא מעיר לה בעדינות שהיא שכחה, היא מסתובבת אליו עם מבט נחוש ואומרת לו שזהו, היא גמרה עם בעלה וגמרה עם זה. היא לא מתכוונת להסתובב לכל מקום עם תזכורת. באופן מפתיע נועם גילה שהיציאה השבועית מהבית, לצד הכסף שהיא מביאה, מסדרת לו את השבוע ומקלה עליו ללמוד. הוא חזר לרוץ וביקר גם בישיבה בשבתות. הוא באמת התגעגע לחבר'ה.

בוקר אחד כשהוא מסדר את המיטה שלה, שעכשיו כבר כללה את שני חלקי המיטה, חפץ פלסטי נופל מבין המצעים. הוא הרים אותו בזהירות, מגלה להפתעתו שהדבר הזה רטוב במין חומר שמנוני ומשונה שנועם מרחרח ולא מזהה. הוא הבחין שעל החפץ יש מתג קטן ורק כשהחפץ מתחיל לרטוט התחוור לו מה הוא מחזיק והוא השתנק. הוא הרים את הויברטור לאפו והריח. הריח שלה טוב, הוא הופתע, מרגיש כאילו חדר לתוך קודש הקודשים הפרטי שלה. כנראה גם הזין שלו הרגיש כך, כי הוא התעורר ודרש את שלו. בלי לחשוב פעמיים, נועם פתח את הארון שלה ומוציא תחתונים עדינות, ותוך כדי שהוא מסניף את הויברטור הוא שיפשף את הזין שלו בתחתונים. החיכוך במשי החלקלק והעדין, וההתרגשות מהריח ומהסיטואציה מספקים לו גמירה איכותית על הרצפה.

שבוע אחר כך היא ביקשה ממנו לשמור על הילדים בערב והוא נעתר בשמחה. כשהוא מגיע הם כבר ישנים, וחוץ מלשמוע אותם מתגלגלים במיטות וממלמלים תוך כדי חלום, הוא משתעמם. הוא מנסה לעשות קצת מתמטיקה, אבל כבר מאוחר ואין לו ראש לזה, אז במקום זה נועם שולף אחד מהספרים הסודיים כביכול שלה (מנקים רואים הכל. באמת.) ומתחיל לקרוא להנאתו. הוא לא מפשיל מכנסיים לגמרי, אבל לדחוף את היד למכנס הרפוי זה מספיק בשבילו. הוא ממש לא מתכוון להסביר לילד בן שלוש מה הוא עושה שם ולמה הוא לא צריך לספר לאמא, וככה הוא מעביר לו את הזמן בעינוג עצמי איטי ומהנה תוך כדי הקריאה של הספר הדי בנאלי שהוא מחזיק. מפליא עד כמה סקס מוכר, הוא קובע לעצמו, כי עלילה אין כאן, וגם הדמויות פח.

"שיט" הוא פולט, כשבסביבות השעה שתיים עשרה הוא שומע צעדים מהירים במדרגות. הוא ממהר להסתדר ולדחוף את הספר מאחורי כריות הספה, מתפלל שהזקפה שלו לא בולטת (מדי) מתחת לחולצה.

אבל במצב שבה נכנסת אמילי לדירתה, הוא היה יכול להיות בכוננות מלאה והיא לא הייתה שמה לב, (למרות שלו קשה לעשות את המעבר שבין האירוטיקה לבינה, והוא לא מתאפק מלהעביר מבט חפוז על חצאיתה הצמודה ועל החזה המתפקע מתחת לחולצה ההדוקה). האיפור שלה מרוח, עיניה ולחייה מלאי דמעות וכל גופה רועד.
"הכל בסדר?" הוא שואל בדאגה.
היא מתיישבת על הספה, מנסה לדבר ומשתנקת בבכי. רק אחרי שהוא מגיש לה כוס מים וחבילת טישו הוא מצליח לדובב אותה.

"אז… אני מבין שהדייט לא היה מוצלח?" הוא שואל בעדינות.
היא מהנהנת.
"את רוצה לספר לי למה? אולי אני יכול לעזור?" הוא מציע.
"עזוב.. אתה לא תבין… אתה ילדון… ילדון…" אמילי עונה, נחנקת מדמעות בין מילה למילה.

הוא מתקרב אליה על הספה, לא מסוגל לראות אותה בוכה ככה ולא לעשות שום דבר, משחק עם הידיים שלו בעצבנות. היא נראית מפורקת הרבה יותר מכל מה שהוא ראה אותה, כאילו כל הדכאון והעצב של הגירושין קפצו עליה בבת אחת למרות כל ההתקדמות וזהמן שעבר.

"די, תרגעי. לספר זה חשוב, זה יקל עלייך גם אם לא אבין", אומר נועם ומניח, בהססנות אין קץ, יד עדינה על כתפה, מנסה להרגיע.

היא משתתקת, ונועם מתלבט אם בגלל שהיד עזרה להרגיע או מההפתעה שהוא, הדוס, נגע בה. כשהיא מדברת לבסוף נועם מגלה שהיד עדיין על הכתף שלה, ושהוא לא מסוגל להוריד אותה משם. "הוא פשוט… היה נשוי… כל מה שהוא רצה… לא אני עניינתי אותו… הוא רק רצה סקס." היא אומרת ומצטמררת. "הוא אמר שאף אחד לא ירצה אותי, שאני אשאר לבד לנצח. שכולם יודעים מה עשיתי, למרות שלא עשיתי כלום. שאף אחד לא ירצה אותי יותר. שכולם שונאים אותי. שאם לא… אתן… לו הוא ידאג שאף אחד לא יצא איתי יותר".

"ונתת לו?" נועם נחרד.

"בטח נתתי לו. ביס נתתי לו. כזאת נשיכה בזין שהוא בחיים לא ישכח, שאשתו של המנוול הזה תדע הכל עליו" אמילי מזדקפת בלוחמנות. "אבל הוא הרביץ לי וירק עליי. ועכשיו באמת אף אחד לא ירצה אותי, הוא בטח יסלף הכל". היא חוזרת למרר בבכי, משעינה ראשה על כתפו. נועם לא מסוגל שלא להביט בחזה השופע שנפרש מלוא האופק לנגד עיניו, מרגיש ייסורי מצפון על הניצול הזה של אישה במצוקה, אך לא מסוגל להינתק מההתרגשות שבמגע הראשוני בגופה של אישה זרה. הוא מלטף את כתפה בגמלוניות, מנסה להרגיע אותה. "עזבי, הוא סתם מאיים. אני אומר לך, כולם ירצו אותך. את בחורה נהדרת, אינטלקטואלית, שמחה, חתיכה – " נועם נושך את הלשון. "כן, אתה חושב שאני חתיכה?" אמילי מזדקפת בהתרגשות "אוי, אתה כזה חמוד. אולי אתה גם צודק. אבל עכשיו כבר מאוחר ואתה צריך לישון" עם העידוד הפתאומי, היא מתנתקת ממנו ומלכסנת אליו את מבטה. נועם נמלט לעבר הדלת, סמוק עד לשורשי השערות.

כעבור יומיים, כשנועם מגיע לנקות את הבית, הוא מקפיד לאחר, כדי שלא להיתקל באמילי. הוא פוצח בשגרת המטלות, סידור, אבק, מיטות, טאטוא – ולקראת הסוף, רגע לפני הספונג'ה, הוא שומע את הדלת נפתחת. "הלו" קוראת אמילי. "אתה מסתדר? הכל טוב?" כשהיא נכנסת לחדר הילדים בו הוא נמצא הוא נדהם למראה השינוי שהתחולל בה ביומיים בלבד. הוא עזב בחורה מסמורטטת, בוכיה ומפורקת, אבל האמילי שמולו מלאת אנרגיה, השיער שלה נראה בוהק, או משהו, מהרגיל (אם נועם לא היה בייניש, הוא היה יודע שהיא עשתה פן) היא עשתה לק והתאפרה, התלבשה בסקסיות לא אופיינית בשמלה שחורה קצרה מהראוי לבחורה דתית ובחולצת כפתורים כמעט-שקופה ולא מכופתרת עד הסוף ללא גופיה. "אני בסדר גמור. הכל טוב? את צריכה משהו?" נועם המופתע משיב.

"האמת שאשמח אם תעזור לי במשהו. יש לי ברכב מזוודה כבדה שאני רוצה לאחסן בארון למעלה, זה בסדר לך?"

המזוודה שברכב באמת כבדה, כאילו היא מלא אבנים או משהו, ונועם מעלה אותה במאמץ ניכר אל הדירה. בחדר השינה אמילי כבר העמידה לו כיסא מול הארון, אך כשהוא דוחף את המזוודה לארון, הוא מגלה שהיא נכנסת רק בזווית באופן כזה שהוא חייב להחזיק אותה שלא תחליק חוצה. "אמילי, את יכולה שניה לעזור לי? זה…" הוא משתתק כשאמילי, שפניה ניצבות מול ישבנו כשהוא עומד על הכיסא, פותחת לו את החגורה ומפשילה את המכנסיים. "מה- מה את עושה?" הוא מזדעזע כשציפורנה מלטפת את הזין שלו מעל הבוקסר. "אוי, תשתוק. אני יודעת שאתה מת לזה." אמילי מסננת, מעבירה את הציפורן באיטיות משוועת על בסיס הזין (שכבר נמתח למלוא התורן) "אבל אני דתי, את יודעת – "

"לא ראיתי שזה הפריע לך לאונן עם התחתונים שלי" היא קוטעת אותו והוא נחנק, מסמיק עד לתנוכי אוזניו (אם היה אפשרי להסמיק מעבר למה שהוא כבר הסמיק ברגע שהיא נגעה בו) "מלבד זאת, טבלתי. ותאמין לי, אני מבינה קצת בהלכה ויודעת מה יותר חמור ממה, גרושה שטבלה או אוננות". ותוך כדי דיבור היא מפשילה את התחתונים שלו. "או, חמודי, מישהו כאן מתרגש לראות אותי, ואיזה גודל…" היא מכסה את העטרת בנשיקות, צובעת אותה באודם המבהיק שלה, ויורדת מטה לאור הזין אל בסיס האיבר. היא כוססת בעדינות את בסיס הזין, ומכניסה את רובו לפיה. הלב של נועם חושב להתפקע, והגרון שלו ניחר. הוא מסתכל בעיניים לא מאמינות באמילי, שקורצת לו וממשיכה במלאכתה. כעת היא מוצצת לו את הביצים, בעוד ביד אחת היא מאוננת לו באגרוף סביב הזין, ובציפורני היד השנייה היא שורטת בעדינות את הישבן ואת האזור שבינו לאשכים. היא מכניסה שוב את הזין לפה שלה ומסובבת אותו בתנועות בורג, ובמקביל ממשיכה לעסות את אשכיו בעדינות בידיה. כשהזין מספיק רטוב היא מתמקדת בקצה שלו ומלהטטת בלשונה סביב הכיפה במקביל לתנועות הסיבוב המנוגדות של אצבעות ידיה סביב הזין המתוח שלו. "אני גומר" הוא מלעלע, בקושי מצליח לדבר. הוא חושב שהוא רואה ברקים. בתגובה היא רק מגבירה את הקצב, ולרגע לא מנתקת את פיה מהזין ואת עיניה מעיניו. הוא עוצם אותן וגומר ברעדה, העולם משחיר לרגע. ברעידות העונג הוא פולט כמות זרע שהוא בחיים לא חשב שטמונה בו היישר אל פיה, והיא מלקקת הכל בתאווה ובולעת. כשהוא מסיים היא מלקקת אותו בלשונה, שואבת כל טיפת זרע סוררת, ומחייכת.

"מצויין. עכשיו לא תגמור לי מהר מדי בהמשך".
"בהמשך?" הוא נחנק והיא מגחכת.
"כן. אתה יכול להוריד את המזוודה הזאת, יש לנו הרבה מה להספיק וחבל שתתעייף סתם."

הוא יורד מהכיסא המום והיא מסתערת על פיו בנשיקות, אוכלת את שפתיו בתאווה ומלקקת את שיניו ברעב, רוקדת טנגו עם הלשון שלו, בעוד ידיה שורטות את חזהו מתחת לחולצתו, מגרות את פטמותיו. היא פרמה את חולצתה בזריזות ואחזה בידיו השמוטות כחסרות תועלת בצדי גופו מניחה אותם על שדיה, נאנחת בקוצר רוח. נועם, שזה לו המגע הראשון, המום לא רק ממנו אלא גם ובעיקר מהרכות הלא צפויה, מהעדינות החלקה של בטנה השטוחה והשרירית ושל שדיה העגולים והמוצקים. הוא לא דמיין לעצמו מעולם שככה זה מרגיש.

בלי שנועם שם לב, הם התקדמו לכיוון המיטה והיא דחפה אותו על גבו, עוצרת רק בשביל לפשוט את שמלתה, נותרת לבושה בלנז'רי ובעקבים בלבד. היא התיישבה עליו בפישוק, מניחה את התחתונים שלה על איברו הערום והזקוף למחצה, פשטה את החזיה (נועם הסתבך) וגחנה אל חזהו, מכסה אותו בנשיקות. נועם אזר אומץ ושלח את ידיו מיוזמתו אל חזה הזקוף, ממולל את פטמותיה בעדינות "יפה ילד…" היא מצחקקת. "מישהו פה מתחיל לתפוס ביטחון. בוא נזקיף לך את הזין שוב, אה? זכור לי שאתה אוהב את התחתונים שלי, לא?" היא משפשפת את התחתונים שלה על הזין שלו, ככל שהוא מזדקף היא משתמשת בו יותר ויותר כידית לעינוגיה שלה, מחזיקה אותו ומגרה איתו את הדגדגן שלה מעבר לתחתונים, עד שהיא נרטבת וגומרת באנחות למול עיניו המהופנטות של נועם, המרגיש כאילו בעוד שניה הזין המתוח והנפוח שלו קורע את התחתונים ממנה. "יותר מדי זמן…" היא ממלמלת לעצמה, "הרבה יותר מדי". היא פושטת את תחתוניה במהירות ולפני שנועם מספיק לעכל היא מחדירה את הזין שלו לכוס שלה, מבתקת באחת את בתוליו הדמיוניים. הוא מעולם לא דמיין לעצמו את ההרגשה הזאת, את השרירים החמים והפועמים ביחד עם החלקלקות הצרה, את התנועה שלא נתונה לשליטתו בעוד היא רוכבת עליו בעיניים עצומות, נאנחת וגונחת בהנאה. כל כך שונה מהאגרוף הרטוב שלו. העונג מציף את כל כולו וכשהיא מסמנת לו שהיא רוצה דוגי כל העכבות שלו נושרים והוא מתנתק ממנה, הופך אותה על הבטן ומתחיל לבעול אותה באיטיות ובחזקה, מכור לעונג, להרגשה המצמררת שעוברת בכל חוט השדרה שלו עד שהיא מגיעה לקצה הזין ומתפוצצת שם בכל פעם שהוא מוציא ומכניס את הזין. האנחות שלה מתגברות ונועם מקפיד לשמור על קצב קבוע, עד שההתפוצצות שלה כשהיא מגיעה לאורגזמה עוטפת את שניהם והוא גומר בתוכה במטחי זרע ארוכים, קורס על גבה, מחבק אותה כאסיר תודה.

"תודה לך" הוא לוחש לה, מרגיש כתלמיד כנוע בעוד היא מתכרבלת בתוכו ומהמהמת בעונג.
"אתה כל כך חמוד… אבל יש לך עוד הרבה מה ללמוד. טוב שאתה לא הולך לשום מקום".
היא לחשה לו באוזן, מצמררת את כל כולו.

מנקה יסודי במיוחד
דירגו: 70 | ציון: 4.26


22 מחשבות על “מנקה יסודי במיוחד

בא לך לדבר קצת יותר לעומק? פורום סליזי מחכה לך.
    1. בכייף חמודה אם תשאירי פרטים.נעשה בדיוק כך ואולי גם נשדרג בהתאם לרצון שלך

  1. אהבתי את הסיפור הייתי משנה אותו מעט המעבר של עזרה ויצירת מתח מיני הייתה מהירה מידי לטעמי
    יכולת להשתמש במגע בלתי מכוון נפילה וגישוש ראשוני
    המעבר מ.. ל… היה בסיפור מהיר וחד מזוודה עזרה חוסר אונים מגע מגרה והשמים הם הגבול
    תודה על הסיפור

    1. אתה צודק, אבל זאת בדיוק הדמות של אמילי בעיני. אין כאן סיפור אהבה, אלא פיתוי.

    2. אסביר את דברי הפיתוי היה צריך להיות ארוך יותר ובכך ליצור בסיפור מתח מיני בין הדמיות ארוך יותר זו לא אהבה זו תאווה

הוספת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.