עשיתי טעות

קוראים לי ים, אני בת 19 וחצי ואני תמימה בכל הנוגע למין. זה לא שאני מכוערת. אני 1.65, שיער שחור מתולתל, עיניים ירוקות, וריבועים בבטן. כן, כן.. לא שאני מתחזקת את זה, זה פשוט גנטי.
אני פשוט לא מהבנות שהשוויצו בישבן שלהן עם חוטיני בתיכון או שמו גרביים בחזיה, לא השתמשתי בטמפון, ולא מצצתי לחתיך של הכיתה. פשוט לא פורצת גבולות.
הסיפור שלי מתחיל בצבא, טירונות, מתארגנות ליציאה הביתה בחמישי בבוקר. תוך כדי אני מוצאת סוג של ביצה סגולה על המיטה של ירדן, חברה טובה, מנסה להבין מה זה ללא הצלחה. פתאום ירדן שואלת אותי מה אני עושה, 'כלום' אני עונה. 'מה זה?' אני שואלת בדיוק כשעוד חברה, קים, נכנסת לחדר. היא צוחקת וקים גם מצחקקת ושואלת אותי 'את רצינית?'. אני מובכת, קורצת לה וצוחקת כאילו אני יודעת מה זה (אין לי מושג מה זה) וזה חלף.
קים יוצאת מהחדר וירדן אומרת 'אני יודעת שאין לך מושג מה זה', אני צוחקת 'ברור שאני יודעת מה זה, אל תהיי ליצנית'. ירדן אומרת לי 'תראי לי'. צחקתי ויצאתי מהחדר מהמבוכה.
ירדן צעקה לי מחוץ לחדר 'התערבות, אם את יודעת מה זה – אני עושה את כל המטלות שלך, סידור מיטה, ניקוי נשק, שירותים, הכל'. עצרתי, חשבתי על זה ופתאום נפל לי האסימון, זה כלי קטן להחביא תכשיטים.
חזרתי לחדר, 'התערבנו'. ירדן אומרת 'מה אני מרוויחה מזה?' אני עונה 'מה שבא לך'.
ירדן אומרת 'אוקייי, התערבנו, שלושה ניסיונות'. אני צוחקת ועונה 'אני לא צריכה שלושה ניסיונות' בטוחה בעצמי ובשפחה החדשה שקיבלתי לזמן מה. 'זה כלי קטן להחביא תכשיטים, היה כזה לחברה של אמא'.
'עוד שני נסיונות' היא מסננת. 'פאק!' אני אומרת 'אין לי מושג, קיוותי שזה זה. איזו טעות. לא יודעת מה זה, אני אהיה השפחה שלך עד סוף הטירונות'.
ירדן צוחקת ואומרת 'אני באמת אוהבת אותך, אבל אמרנו מה שאני רוצה ואני רוצה לעזור לחברה הכי טובה שלי. אז אני אלמד אותך מה זה ואת תצטרכי להשתמש בזה למשך שעה, ברציפות'.
עניתי 'יש לי עוד שני ניסיונות ולפי איך שאת מדברת אני יודעת שזה משהו מיני, בטח עינוג אנאלי'
'יש לך עוד ניסיון אחד' אומרת ירדן.
עשיתי טעות ולא ידעתי איך לצאת מזה, אני יודעת שזה משהו מיני, אבל אני לא כזאת. אני לא מכירה את העולם הזה ואין לי מושג לאיזה כיוון ללכת. מריצה בראש את כל הדברים המגעילים ששמעתי אי פעם, כיסוי לפה בסאדו-מאזו, דילדו, לא יודעת! אוף.. 'זה צעצוע מין לגבר' אני מחליטה לנסות את מזלי בניחוש האחרון.
ירדן מחייכת ואומרת 'זה דילדו אלחוטי, את רואה את הMP3 הזה?! אז זה לא באמת, זה שלט להפעיל את הרטט. ועכשיו את צריכה להשתמש בזה במשך שעה רצופה'.
נרגעתי קצת, פחדתי שזה הרבה יותר גרוע.

הלכנו לשירותים ובמבוכה ענקית ירדן עזרה לי למקם את זה במקום, כשהתחתון זה הדבר היחיד שמשאיר את הביצה הזאת במקום.
'יפה שלפחות קו ביקיני את עושה' היא אומרת. 'קבענו כמה חברים ללכת לים מחר' עניתי.
'השלט נשאר אצלי' אומרת ירדן ומפעילה את הרטט לשניה בערך. אני קופאת, אבל נראה לי סביר, כמו דגדוג בכף הרגל, אני יכולה לשרוד.
אני מתלבשת ואנחנו יוצאות להתארגן למסדר יציאה. יצאנו הביתה ועלינו על האוטובוס משבטה לכיוון באר שבע ואני כבר התרגלתי לעצם המציק שיש לי בין הרגלים וכשישבתי ולא זזתי כבר לא הרגשתי את הביצה המקוללת.
דקה לפני טללים ירדן אומרת לי 'אין לי לב לראות אותך מתפתלת במשך שעה, אני יודעת שאני אכבה את זה כשתתחילי להתפדח. אז ויתרתי לך על חצי שעה. מפה לבאר שבע זה חצי שעה' והפעילה את הרטט.
שוב שניה להתרגל, אני נושמת עמוק ובסדר, אני אשרוד.
לפתע ירדן יורדת מהאוטובוס, 'אני אעלה על האוטובוס הבא, תדאגי לתיק שלי' משאירה אותי מבולבלת. והשלט שמכבה את זה, בידיים של ירדן. חצי שעה עד באר שבע באוטובוס צפוף, בלי יכולת להוציא את זה מהתחתון שלי. טירון צעיר תופס את המקום של ירדן ומשאיר אותי צמודה לחלון מסתכלת על ירדן מתרחקת.
עוברת דקה ועוד אחת ואני מתחילה להרגיש תחושות שאני לא מכירה, זיעה קרה, התכווצויות, אני חושבת שהרגע גמרתי.
אוי לא! אני מתחילה להרטיב. אני מתכופפת כדי להסתיר את המכנס שלי שהחייל שיושב לידי לא ישים לב. הוא במילא ישן מה שמוריד את מפלס הפאדיחה, רק צריך לחשוב איך אני קמה בלי שישימו לב.
אני מתחילה לרטוט וכל המכנס שלי כבר רטוב. מנסה לעצור את הגניחות. בחיים לא הרגשתי ככה, זה כמו דגדוג נעים בלתי פוסק. אני מתמכרת וגונחת לתוך השרוול כשהחייל משמש פרגוד משאר האוטובוס. וואו איזו תחושה, אני מתה! הזמן נמתח לנצח.
אני משחררת את החגורה ודוחפת יד לתחתון, חצי נעמדת ומושכת את הביצה הזאת החוצה כשהיא עוד רוטטת והחייל לידי מתעורר, לא מבין מה קורה. הוא רואה את המכנס שלי רטוב, כולי מזיעה, השרוול רטוב כולו.
'את בסדר? הקאת? את נראית ממש רע'. פתאום הוא צועק 'נהג עצור, היא צריכה לרדת. היא לא מרגישה טוב'.
אני נבוכה, מסדרת את המכנס ויורדת איתו מהאוטובוס. שנינו לוקחים את התיקים שלנו ואני לוקחת גם את התיק של ירדן. אנחנו בנאות חובב, מחכים בשקט לאוטובוס הבא כשהוא מנסה מידי פעם להחיות את הסיטואציה 'הכל בסדר? את רוצה להחליף? יש לי מדי ב' נקיים'. 'אגב, אני איתי' 'אני ים' אני עונה, 'תודה'.
לפתע עוצר רכב, 'צריכים טרמפ לבאר שבע?' איתי מיד עונה 'כן, לקריית הממשלה'.
אנחנו עולים והנהג הנחמד לוקח אותנו לקריית הממשלה ומוריד אותנו שם עם שלושת התיקים שלנו.
'רוצה טרמפ? ההורים שלי בחו"ל אז יש לי רכב' הוא שואל.
'אני מעדיפה להתארגן על עצמי קודם אם לא אכפת לך' אני אומרת. 'בטח, את יכולה לעלות לבית שלי. קחי את המפתח אני גר בבניין הזה, אני הולך להביא כמה מצרכים שיהיה לי לסופ"ש'.
איזו סיטואציה הזויה, אני בבית של מישהו שאני לא מכירה, ערומה לחלוטין, מתקלחת ועדיין בטראומה מהמולטי-אורגזמה שקיבלתי לפני חצי שעה. אני יוצאת, מתנגבת באיזו מגבת שמצאתי באחד הארונות, מתלבשת והביצה הזאת נופלת. עדיין רוטטת. אני מנסה אותה שוב רק לשניה ומתחרמנת בטירוף. הפעם אני מרשה לעצמי לגנוח בקול, גמרתי.

התלבשתי וחיכיתי לאיתי. הוא נכנס עם המצרכים והתיק שלו. מוריד את החולצה ומתחיל להכניס את המצרכים למקרר עם גופיה.
'וואי אני גמור, אכפת לך שגם אני אתקלח שניה?' אני עונה 'אין לי בעיה'.
הוא נכנס להתקלח ומד החרמנות שלי שוב עולה מהסיטואציה – מה קורה לי??
אני חרמנית בטירוף, הולכת לכיוון המקלחת ומנסה לפתוח בשקט את הדלת, הוא עוצם עיינים, בדיוק מוריד סבון מהראש. הוא לא נראה פסגת הדוגמנים, אבל בהחלט סיטואציה מחרמנת.
אני לא מכירה את עצמי, אני חרמנית בטירוף, כמו איזו נימפומנית. מתפשטת, נכנסת למקלחת, מסתכלת עליו, בזמן שהוא מבין שאני ערומה ובתוך המקלחת שלו, אני רואה שהוא בעניין כשעומד לו במכה אחת במלוא תפארתו.
בלי לדבר אני מתכופפת כשהתחת שלי פונה לכיוונו, נשענת על המעקה של המקלחת. הוא מוצא את הדרך לחדור אלי כשאני רטובה כאילו לא התנגבתי אחרי המקלחת.
אחרי שלוש דקות בדיוק הוא מודיע לי שהוא גומר, מוציא ומתחיל לאונן.
אני לא מסופקת, לא מכירה את עצמי בכלל, עוזרת לו לגמור והוא מטפטף שאריות אחרונות.
'מצטער, סגרתי 21' הוא אומר ואני חרמנית בטירוף עונה לו 'זה בסדר, אתה חושב שיש לך כוח לעוד אחד?'
הוא משפיל מבט לריצפה ואומר 'שוב סליחה, אבל את יכולה לעזור לי?'
אני לא מאמינה, הוא רומז לי למצוץ לו? אני לא מוצצת! זה כבר עקרון שאני לא עוברת עליו.
הוא שוטף את עצמו, מנקה טוב טוב את המקום ומנסה להעמיד אותו שוב.
אבל אני כל כך חרמנית, כמה נורא זה כבר יכול להיות?
אני מתכופפת ואין לי מושג מה לעשות חוץ מסיפורים של חברות שאני אפילו לא יודעת אם הם אמיתיים.
אני על הברכיים מלקקת, מדמיינת שזו רק היד שלי או איבר גוף אחר, הוא מתחיל להתעורר. הוא מבקש 'תכניסי רק את הקצה'. רק את הקצה? מה זה אומר בכלל? אני מנסה להכניס את ה"קצה" לפה, זה קצת גדול ומקשה עלי. אני יונקת כאילו זו סוכריה (חברה סיפרה פעם שהיא עושה את זה ושמי שיונקת ככה נחשבת מוצצת טובה). הוא זז קצת אחורה והכיפה שלו נשלפת לי מהפה בקול של בקבוק שמפניה.
זהו, הוא מוכן.. אני מסתובבת לתנוחה של קודם, מכופפת כלפיו והפעם זה היה מטורף, נמשך הרבה זמן וגמרתי תוך כדי. בפעם השניה שגמרתי הוא הודיע לי שהוא עומד לגמור, הוציא ואונן עד שהוא גמר.

ניקינו את עצמנו, התלבשנו והוא הקפיץ אותי לתחנה מרכזית באר שבע כשבדרך הוא אומר שזו החוויה המינית הכי מטורפת שהייתה לו ושהוא נהנה ממש. (הוא היה כזה עדין ומתחשב לאורך כל הדרך). אבל אז הוא התנצל ואמר שהוא קבע עם מישהי להערב וזו מישהי שהוא מחכה לתשובה חיובית שלה כבר הרבה זמן והוא מרגיש שהיא משהו רציני ולכן הוא לא מבקש את המספר שלי. (אני לא יודעת איזה רושם הוא קיבל, אבל אני מעדיפה לשכוח ממנו כמה שיותר מהר, אני לא מכירה את עצמי כזאת חרמנית ורטובה).
אני נפרדת ממנו ('ים, זה היה לי לעונג' – חמוד!).
נפגשת עם ירדן בתחנה מרכזית כשהיא שוטפת אותי בצעקות. 'את לא נורמלית, חשבתי שקרה לך משהו. אני מתקשרת אלייך עם דמעות כבר שעה'. אני מרגיעה אותה בחיבוק ארוך ואוהב ואומרת לה 'אני אנקום בך' ובלב אני רק חושבת איזו חברה טובה קיבלתי, איך יכולתי לחיות בכלל עד עכשיו בלי התחושה הזאת?
אני מחזירה לה את הצעצוע ואנחנו יושבות על גלידה להשלים פערים מהשעה האחרונה.
ירדן מסכמת 'יש עוד חוויות שאת צריכה להכיר ואני חברה טובה!' ומוסיפה קריצה.