רותם

כל קשר בין השמות והעלילה, מקרי בהחלט!

רותם ישבה ובהתה בצג המחשב, כל כך הרבה דברים רצו לה בראש, כל כך הרבה קשיים בזמן האחרון, ועכשיו זה. מוקדם יותר היום, היא קבלה את המייל שכל כך ציפתה לו, אלא שהתשובה לא היתה זו שהיא רצתה.

במכרז בעבודה, שהייתה בטוחה שתזכה בו, היא לא זכתה. הצניחו מלמעלה איזה מנהל חדש, בחור צעיר.

אבי, הבוס הפורש, עבר לידה.
"בואי הנה, אני המלצתי עלייך בפה מלא, זה היה מכרז תפור לגמרי" הוא נתן לה חיבוק אבהי אחרון לפני שעזב "אני סומך עלייך שתמשיכי כמו שאת עכשיו, אל תתני להם סיבה לחפש אותך, הבטחתי שאני משאיר אחריי עובדת מצטיינת!" היא חייכה אליו, מבטיחה.

שעת בוקר מוקדמת, רותם כבר במשרד, היא אוהבת להגיע מוקדם ולצאת בזמן לילדים בארבע. היא שומעת את מכונת הקפה עובדת, מי זה כבר יכול להיות? היא נגשת למטבחון, בחור צעיר עומד שם, נבוך, מחפש בין המגירות את הספלים והכפיות.

"נעים מאוד, שי" הוא מחייך את חיוך מיליון הדולר "ואת?"
"רותם, נראה לי שאתה הבוס החדש שלי. אני אעזור לך עם הקפה, אבל פעם אחרונה, במשרד שלנו כל אחד מכין לבד את השתיה" היא מגישה יד ללחיצה.

"יש לנו פגישה היום בתשע, רוצה להקדים אם אנחנו כבר פה?" היא מסיימת להכין את הקפה והולכת אחריו לחדר החדש שלו.
הם ישבו שעה ארוכה על ענייני עבודה, חוזים חדשים, תפוקות של הצוות והמשך תוכנית עבודה, וקבעו לשבת בשעות האלה, לשוטף, כל יום שלישי.

השבועות עברו, העבודה נכנסה לשגרה, כולם כבר התרגלו לשי ואפילו רותם למדה איך להסתדר עם הבוס החדש. בחדרי חדרים, הימרו הבנות במשרד מי תהיה ראשונה שתצליח לכבוש את שי אך היחידה שלא הייתה שותפה לשיחות ההן, היא היחידה שהוא שלח לה מבטים מדי פעם, רותם.

כל פעם שהיא הסתובבה לידו, ראשו היה מוזז אוטומטית, הוא הריח אותה והריח סחרר אותו. היא הייתה כל כך שקועה בחיי היום יום שלה, בג'אנגלינג הבלתי פוסק עבודה-בית-זוגיות, שהיא לא ראתה את המבטים שלו עליה.

שיחה מבעלה הקפיצה אותה, השיחות איתו הפכו להיות לא נעימות, הכל סבב סביב השאלה לגבי המשך חייהם ביחד. היא כבר הייתה מותשת מזה. היא יצאה מהדלת נסערת ונתקלה בשי שהלך לקראתה. "סליחה" היא מלמלה בשקט, ויצאה למרפסת העישון, לבד.

היא הזילה דמעות בתקופה האחרונה כמו שלא בכתה מעולם.
יד בוטחת השיטה לה כוס מים קרים, היא הסתובבה, שי.

"שתי קצת, אם את רוצה אני אלך" הוא אמר בקול מבוייש.
"לא, תישאר, אבל אני מזהירה אותך, אני לא במיטבי היום" הוא משך שני כסאות משום מקום והגיש לה שוקולד.
הוא גרם לה לחייך, אחרי תקופה ארוכה נטולת חיוכים.
"את כל כך יפה כשאת מחייכת" הוא הסתכל עליה וחייך.
"תודה, תפסיק".

"אז מה קרה? את רוצה לשתף, או סתם לשבת פה בחוץ באוויר?" הוא שאל, מגשש את דרכו אליה.
"אם לא אכפת לך, אז סתם לשבת זה סבבה, נמאס לי לספר על צרות הזוגיות שלי".
"דווקא בזה אני טוב, יש לי כנראה את אותן צרות שלך יש, כמו לכל זוג נשוי אחרי אי אלו שנים ביחד".

היא הסתכלה עליו בפליאה. הוא נראה תמיד כל כך בטוח בעצמו, מאושר. גם לו יש בעיות?

הוא שם יד על כתפה "מותר?" הוא שאל.
"היום כן" היא נשענה עליו, מרגישה את חום גופו דרך החולצה התכולה שלו. כבר הרבה זמן היא לא הרגישה מגע גבר. עם בעלה היחסים עלו על שרטון וכבר כמעט חודש הם ישנים בחדרים נפרדים, היא כמהה למגע, כמהה לחיבוק, לאהבה.

שי הניח את ראשה ברכות וליטף את שערה הארוך, נזהר לא לעבור את הגבול. ידיו טיילו על גבה וכתפה.
"בואי, נשתה קפה ביחד" הוא הציע "יש בית קפה נחמד ממש ליד המשרד, בואי תני לי לשנות לך אווירה. אם תרצי לדבר, אני פה זמין" .

הם ירדו במעלית בלי לדבר ביניהם, נכנסו לבית הקפה בשקט והתיישבו בתאים השקטים מאחור.
"כן, אני קשוב, תחשבי שאני היועץ שלך" שי אמר בחן.
"עזוב, חבל על האיפור, הדמעות יתחילו שוב לזלוג" היא הסתכלה עליו פתאום, מנסה להבין מה היא עושה עם הבוס בבית קפה, ולא בעבודה. שי הרגיש כי משהו השתנה בה, הוא הניח את ידו על ידה "רותם, תסתכלי עלי רגע, תפקיד הבוס הוא גם להיות החבר הכי טוב, ככה לימדו אותי. אז אם אני יכול לעזור, בשמחה".

רותם השתחררה וסיפרה ודיברה, על השנים הארוכות בהן הרגישה חנוקה, על חוסר סיפוק מבעלה, על החששות מלהתגרש ולהישאר לבד, לפחות בעבודה היא מרגישה שיש מישהו שאכפת לו ממנה. תודה. בראש של שי רץ משפט: מה תודה, תתפשטי. אבל הוא עצר בעצמו. יש זמן לכל דבר. הוא כל כך נהנה לחבק אותה מקודם במרפסת. הוא כבר דמיין את הפעם הבאה.

למחרת בבוקר, יום שלישי, בשעה 7:00, רותם התייצבה במשרד לישיבת שוטף רגילה עם שי, הם הכינו קפה והתיישבו במשרד שלו.
"קודם תספרי לי איך את מרגישה" הוא פתח.
"האמת, תודה רבה על אתמול, הרגשתי הרבה יותר טוב אחרי שדיברתי, אחלה פסיכולוג יש לי"
"לא פסיכולוג, חבר" הוא תיקן אותה וחייך.

החולצה שלה החמיאה לה, המחשוף נידב מבט עמוק אל השדיים היפים שלה כשהיא התכופפה רגע להרים עט שנפל, הוא הרגיש איך הוא מתחמם, ולא לאט כמו שחשב. הוא ממש הרגיש איך הוא חופן את שני השדיים שלה בידיו הגדולות והחמות. היא התרוממה, נותנת בו מבט, ומסדרת את החולצה שלה. היא שמה לב למבט שלו, התלבטה לרגע אם לסדר את החולצה או לא, היא סדרה אותה והסמיקה. מודעת מאוד לנוכחותו בחדר. מזל שיש שולחן ביננו, היא חשבה, אחרת… מגע ידו מאתמול עוד מורגש.

"טוב, את יודעת שיש לנו עוד שבועיים ישיבת הנהלה, פעם ראשונה לשנינו בתפקיד הזה, נעבור את זה ביחד" הוא הסתכל עליה, מת להגיד לה מה הוא מרגיש, חושב, מפנטז. הישיבה התארכה לתוך הלילה, כל הצוות נשאר שעות נוספות, תורם את חלקו במאמץ עד לישיבה החשובה.

רותם ירדה לחניון, השעה כבר כמעט חצות, הילדים ישנים, בעלה הביא הביתה חברים לראות את ליגת האלופות, לפחות היה לה ערב מספק בעבודה, כמעט סיימו הכל לקראת הישיבה שתהיה בעוד שבוע. הרכב שלה לא מתניע. אין ספק, דרך נוראית לסגור את היום. היא מתקשרת לבעלה, הוא לא מבין מה הבעיה, המשחק עדיין בעיצומו, שתקח מונית או משהו ומנתק.

שי רואה אותה יושבת בכניסה לחניון, מבט עזוב על פניה. הוא מתיישב על ידה, על שפת המדרכה.
"מה קרה? לא רוצה לחזור הביתה?".
"מתה לחזור הביתה, הרכב הנחמד שלי לא רוצה, הזמנתי מונית, מחכה" היא מנסה לכבוש את הפיהוק.
"תבטלי, אני אקפיץ אותך, זה במילא בדרך שלי".
"לא רוצה להטריח, כבר לילה ומחר בבוקר אתה שוב יוצא מוקדם". הוא מסתכל עליה
"הי, זה בסדר, זה יתן לי עוד כמה דקות איתך, בשקט" היא נבוכה.

הם נכנסים לרכב והוא מתחיל לסוע, שם מוזיקה שקטה ברקע. תוך כמה דקות הם כבר מתחת לבית שלה, הצעקות של הגברים מלמעלה, ממש לא עושים חשק לעלות. "אוי, יש משחק, יש לך אורחים?"
"כן, חבורת גברים…"
"יאללה, בואי נעשה סבוב קצר, רוצה בירה קרה?" הוא שואל וממשיך לסוע לעבר החוף, הוא מחנה את הרכב מול הים. ממש מאחורי הכיסא שלו יש מקרר קטן, הוא שולף שתי בירות קרות ונותן לרותם אחת. "תודה" היא מחייכת ושותה לגימה קרה.

הוא שולח יד מגששת, אוחז בעדינות מאחורי עורפה, מזיז שערה סוררת מהעיניים שלה. הוא מרגיש איך המכנסיים מתחילים ללחוץ עליו. היא מרגישה את כף היד שלו ועוצמת עיניים. מתמכרת לתחושה הזו, הבטן שלה גועשת, הרטיבות בתחתוניה בעיצומה, היא לא רוצה להתעורר מהחלום הרטוב הזה.

היא מרגישה אותו קרוב יותר, את שפתיו על שפתיה, הן מתחברות בנשיקה חושנית. כל החודשים האלה, הגיעו למימוש. הוא שולח יד אל בין רגליה, מחכה שהיא תזיז אותו משם, כשאין תגובה הוא מעלה את היד עוד ועוד במעלה הירך, מרגיש איך היא זזה במקומה. היא נותנת לו לעשות בה מה שהוא רוצה. היא רוצה את מה שהוא רוצה ויותר מזה, היא רוצה להרגיש שוב נחשקת, רצויה, סקסית.

היא שולחת יד אל המכנסיים שלו, מסתבר שהוא כבר הספיק לפתוח אותם, האיבר הענק שלו עומד שם דום. היא אוספת אותו בפיה, טועמת את טעם הבירה המרה. הוא נרגש, לא ציפה לזה. הוא מרגיש איך כולו מתעורר. היד שלו כבר מעסה את שדה השמאלי, הקרוב אליו, הוא מרגישה איך הפטמה שלה מתקשה לו בין האצבעות, היא ממשיכה ללקק במרץ והוא נשבר ומשפריץ את עצמו לתוכה.

שניהם מתרוממים, מתיישבים בכיסאות. לא מדברים אחד עם השני.
"נראה לי שקצת נסחפנו.." היא אומרת ונשאר שקט במכונית.
שי מתניע ויוצא לכיוון הבית שלה. הוא מחנה למטה, מחכה לראות מי יעשה את הצעד הראשון. הוא מתכופף אליה לחיבוק פרידה קטן. "מה שהיה כאן, נשאר כאן!" היא אומרת והוא מהנהן בהסכמה, מפנטז על מה שהיה ועל שיהיה.

יום הישיבה הגדולה הגיע.
רותם התלבטה מה ללבוש, היא החליטה על חצאית לבנה, וחולצה כחולה מחמיאה. היא עשתה חזרות רבות על המצגת שלה, לפני המראה בחדר, ולפני שי. אבל עכשיו בלהט הרגע, היא מתבלבלת.

שי לוקח אותה רגע לחדר "תנשמי עמוק, הכל בסדר. את אלופה!" היא יודעת ובכל זאת…

"יש לי טיפ קטן" הוא לוחש לה באוזן "כשאת נרגשת, ומתחילה להתבלבל, אל תשכחי שהם רק אנשים. תדמייני אותם ערומים. אולי תחייכי תוך כדי, אבל אל תשכחי שהם רק בני אדם". היא מחייכת לעצמה. ולפתע "אם אני אדמיין אותם ככה, מה הם ידמיינו?" היא שואלת. "אל תדאגי, רק אני אדמיין אותך בעירום" הוא לוחש לה באוזן.

היא מסמיקה ורצה לחדר הישיבות להיות מוכנה.

המצגת עוברת עליה נפלא, אין לה זמן לדמיונות, החומר יושב אצלה טוב בזיכרון. היא רק רואה את העיניים של הגברים מביטות עליה והיא מבינה מה שי אמר, היא חייכת אליו תוך כדי והא מחייך בחזרה, מחזיר לה את הביטחון שהיא כ"כ צריכה.

"זה היה נפלא" הוא לוחש לה כשהיא מתיישבת לידו ומניח את ידו על הירך שלה, מתעכב קצת יותר מדי.. "תודה", והפעם הוא עונה "מה תודה, תתפשטי".

היא מסמיקה "עכשיו? אין לך גבולות?", הוא מוכן לחכות עד אחרי הישיבה.

לחיצות ידיים, עוד קפה, עוד עוגה והוא כבר מת לנשנש אותה. היא מחכה לו בחדר שלו, יושבת על הכיסא שלו. הוא מגיע אליה, נשען על השולחן לידה, המבט שלה אוהב ומפנק. הוא צולל לתוך עיניה היפות ורוכן אליה לנשיקה עמוקה. הלשונות שלהם מתערבבות. היא קמה מהכיסא ומושיבה אותו עליו. הוא מרים לה את החצאים הקצרה ומגלה שאין כלום מתחת, מתי היא הספיקה? הוא תוהה.

היא מתיישבת עליו, פורמת לו את כפתורי החולצה החגיגית שלבש, נוגסת לו את החזה, מגישה לו את השדיים שלה כמו על מגש.

הוא חופן אותה בשתי ידיו, שולח יד אל בין רגליה היפות. היא רטובה, כל כך רטובה. הוא מרים אותה אל השולחן ויורד לה. מוצץ את השפתיים הנפוחות שלה, מרגיש את הדגדגן גדל לו בפה. את כל המיצים שלה נשפכים לתוכו. היא רועדת, מפסיקה לנשום, מבקשת שוב ושוב שיפסיק ושימשיך, ושיתן לה לגמור.

אחרי שהיא גומרת היא מתיישבת עליו, רוכבת עליו, מרגישה אותו עמוק בתוכה, הוא מרגיש איך הוא תכף מתפוצץ. היא שולחת יד אל בין רגליו, מחזיקה את האשכים שלו ביד אחת, לוחצת אותם קצת, הוא נאנק וגונח בקול. "שששששש" היא לוחשת, "תשמור על השקט".

שניהם שקטים, מסתכלים אחד על השני בעיניים, הוא תופס את פלח העכוז שלה בידיו עד שהיא גונחת.
"תעזוב" היא מבקשת.

הוא עוזב והיא קמה. מיישרת את החצאית ויוצאת בחזרה לחדר שלה, לכתוב את סיכום הישיבה.

 

רותם
דירגו: 49 | ציון: 3.98


סיפורים נוספים מאת אנונימית:



58 מחשבות על “רותם

בא לך לדבר קצת יותר לעומק? פורום סליזי מחכה לך.
  1. כותבת את סכום הישיבה … כותבת ונזכרת ומפנטזת…. והיד שהקלידה, היא עכשיו היד שגולשת מטה ומלטפת את האזור הבוער והרטוב …והיא גם היד ששולחת לו סמס
    רוצה אותך עכשיו בתוכי
    והוא קורא …נזכר ונזקר ….מעביר ליטוף על האיבר ..ועונה … נפגש בסויטה של המשרד במלון דן בעוד שעה .. גם אני סובל מזקפה שדורשת יחס אישי…..

    1. מגיע למלון
      עולה לסוויטה… כבר במעלית האיבא מאיים לקרוע את התחתונים
      אני כאן … שומע את רותם כשנכנס ..
      ישר לחדר המיטות , מוריד את החולצה בדרך
      עוצר בכניסה המום , רותם ערומה על המיטה , הרגליים מפושקות , הפטמות זקורות מחכות ללשון שלו שתמצוץ
      היד מלטפת את הכוס …. בוא אלי היא חוזרת ואומרת
      הלשון שלו עכשיו מוצצת את הפטמה הימנית , כשהיד מעסה את השד השמאלי … הזין נשען על הירך מרטיב אותו בטיפה שמסגירה את תאוותו

    2. תודה חיפושית קטנה ….גדולה
      לחשוב עליך קוראת את הסיפור בשעת ערב מאוחרת במיטה ,
      קוראת והדמיון משתולל , ורוצה להחליף את רותם ,ולהצטרף לפרפר ..
      לעטוף ביד את הזין ושפשף , להצמיד שפתים וללקק ,לטעום את הטיפה השקופה ,ולחכות להמשך….
      גם זה מחרמן , לא ?!!

הוספת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.