מסמר הערב – חלק א

הסיפור דמיוני, כל קשר בינו ובין מקרים ו/או שמות אמתיים הרי הוא מקרי בלבד.

דנית התבוננה בעינב היושבת מולה, שותות קפה בבית הקפה השכונתי, חולקות יחד עם שפרה עוגת שוקולד בלגי.
עינב והיא חברות טובות מאז שנפגשו בתיכון אבל עדיין, למרות השעות הרבות שהן מבלות ביחד, לא הצליחה לפצח את החידה מה יש בה בעינב. היא לא הכי יפה, חשבה דנית בליבה, רחוקה מאד מלהיות חכמה, נכון שהיא גדולה מהם בשנה אבל מה לעזאזל יש בה שכולם נופלים בקסמה? איך זה שהיא מצליחה לסובב אותם על האצבע הקטנה והם, שפוטים שלה, עושים כל מה שהיא רוצה? איפה למדה את חוכמת הרחוב החתולית הזאת, לא משנה איך מתחילים בסוף היא יוצאת המנצחת הגדולה.

גיל פרידמן וניר פרידמן נכנסו לבית הקפה, שניהם גבוהים וחסונים, שניהם כוכבי נבחרת הכדורסל ושניהם תאומים מבטן ומלידה, דומים כל כך עד שקשה להבדיל מי הוא מי, כל החיים התבלבלו בינם, התבלבלו… התבלבלו… עד שהמדריך בצופים נשבר והתחיל לקרוא לשניהם הפרידמנים ומאז זה הפך להיות שמם.
ניר ניגש לדנית ונישק אותה, “אני עם גיל אז,” התחיל להסביר לה, “את יודעת” גמגם “ניפגש בערב, אני אבוא אליך” הוסיף והלך לשבת עם אחיו בשולחן ממול, קצת מרוחק.
“קרה משהו?” שאלה עינב את דנית, “נפרדתם, אתם כבר לא חברים?”
דנית הסמיקה, “מה פתאום, חברים” ענתה קצרות, “עדיין חברים” חייכה, “ונהייה חברים, חברים לנצח”.
“אז מה קרה?” חקרה עינב, “למה הם לא יושבים לידנו? את יודעת, אחיו, גיל, שווה”
דנית התפתלה בכסא, “תגידי שפרה, מה עם המבחן במתמטיקה? עברת??” ניסתה לשנות נושא.
“הייתי מתחילה איתו” חזרה עינב לגיל, לא נותנת לשפרה צ’אנס לענות, “כן אני חושבת שזה הדייט שהכי מתאים לי לנשף הסיום” קבעה נחרצות, “את עם ניר ואני עם גיל, אין עלינו, ליגה!”
דנית הסמיקה עוד יותר, השפילה עיניים ובהתה בשולחן. “מה קרה?” לא הרפתה עינב, “בשביל מה יש חברות? תדברי איתו, הבטחת לי פעם שתסדרי לנו דייט, תהיי חברה טובה באמת, תגידי לו ש…”
“תראי עינב” דנית נכנסה לדבריה, “האמת שניסיתי כבר, אפילו כמה פעמים, גם אתמול בלילה, את יודעת, כששכבתי בזרועותיו של ניר… אחרי ש…” נתקעו לה המילים, נזכרת במה שהיה, מרגישה את החמימות שפושטת בין רגליה רק מהמחשבה מה ניר עשה לה, מהזיכרון על הזיין הגדול שלו שחגג בתוכה ועשה לה שם רק טוב, שדאג לתת לה את עונתה ובגדול, “את יודעת, אחרי ש…” המשיכה, מחייכת, וסימנה בתנועת יד גסה על מה שהם עשו, “שאלתי את ניר למה גיל לא מתחיל אתך ו…”
“ומה?” התפרצה עינב בסקרנות.
“תראי” ניסתה דנית להתחמק, “אני חברה טובה שלך ואני לא רוצה לאבד אותך. ניסיתי, באמת שניסיתי, נשבעת לך אבל…”
“אבל מה?” שוב התפרצה עינב לדבריה.
“אבל… תראי… ניר אמר שגיל אמר ש…” התחילה לדבר במהירות, כאילו מפחדת ממה שהיא הולכת להגיד, “שהוא לא מבין איך ניר בכלל יוצא איתי! את יודעת, בגלל שאני חברה שלך ובכלל” הפסיקה לרגע, לוקחת אוויר, “גיל אמר שגם אם ישלמו לו הוא לא ייצא אתך”
“מה???” עינב לא האמינה למה שהיא שומעת, “מה? מה הוא אמר?”
“את יודעת שגם אם ישלמו לו” התנדבה שפרה לעזור והייתה מין שמחה לאיד בקולה.
“מה? מה הוא חושב לו?! “קטעה אותה עינב בכעס, “אני… אני עינב המלכה, אין גבר שיעמוד בפני!” המשיכה באותה סערת רגשות, “אם אני רוצה הוא יהיה שלי! למסיבת הסיום הוא יבוא איתי! יבוא וירקוד רק איתי! אני מוכנה להתערב אתכן!”
“להתערב?” התעוררה שפרה, “התערבות אני אוהבת, להתערב על מה?”
“שגיל יהיה הבן זוג שלי למסיבת הסיום!” קבעה עינב נמרצות.
“ואם לא?” לא הרפתה שפרה.
“תראי עינב” ניסתה דנית לעצור אותה, “אני לא חושבת שזה רעיון טוב להתערב אני מכירה את גיל, מילה שלו זאת מילה ו…”
“אם אני רוצה, אין גבר שיעמוד בפני!” חזרה שוב עינב על הצהרתה, “אם לא אני…” עצרה רגע לחשוב “אני…” עצרה שוב.
“את מתייצבת עירומה בפני כל הכיתה במסיבת הסיום, את יודעת, כמו בסרט ההוא, טירוניות” הציעה שפרה וחיוך רחב על פניה.
“קוראים לסרט ‘בנות'” תיקנה אותה דנית, “וחוץ מזה אתן לא נורמליות!”
“מתערבת איתכן!” התפרצה עינב שוב ולא נתנה לדנית לסיים, “לא יעזור בית דין, אני אשכנע אותו, אני אתן לו הצעה שהוא לא יוכל לסרב לה” עצרה ולקחה נשימה עמוקה, “עוד לא נולד הבחור שיעמוד בפניי, תראו ותלמדו!” הוסיפה “אבל בתנאי אחד” עצרה לרגע בדרמטיות, “אסור לכן לספר לאף אחד על ההתערבות הקטנה שלנו, לאף אחד ולאף אחת!” פנתה והסתכלה לדנית בעיניים, “ביחוד לא לניר!”
עינב גמרה את הקפה שלה בלגימה וקמה ממקומה, “תעסיקי את ניר” ביקשה מדנית כשהיא מיישרת את החצאית הקצרה, פותחת כפתור בחולצה והחלה מתקדמת לעבר השולחן של ניר וגיל בצעדים איטיים, מעכסת בישבנה, סטייל ג’וליה רוברטס הניגשת לפורשה של ריצ’רד גיר בתחילת הסרט ‘אשה יפה’, “ניר” היא נעמדה לידם, “דנית רוצה להגיד לך משהו, היא ביקשה שתגש אליה רגע” חיכתה שיקום וילך ואז התיישבה במקומו.
“שלום גיל” פתחה בקול מפתה, מתכופפת מעט שיראה את החריץ המזמין שבין שדיה הזקופים.
“לא!”
“מה לא?” התפלאה עינב, “עוד לא אמרתי כלום”
“לא, ניר שאל אותי ואני לא רוצה לצאת אתך, אני חושב שאת”
“למה בלהעליב?” עינב הפסיקה אותו באמצע דבריו וחייכה חיוך מפתה, “מה עשיתי לך?” עברה במהירות לתוכנית ב’ ודמעה נשרה מעיינה, משרטטת פס רטוב לאורך הלחי.
“עינב, כל הכבוד שאת מצליחה לתחמן את כולם אבל איתי זה לא יעבוד” אמר והתחיל לקום ממקומו.
“אבל למה?” אחזה בידו, מלטפת, “שב, אני רק רוצה לדבר אתך רגע, להגיד לך שאני מעריצה שלך, שלא סתם בחרו בך לקפטן, אתה הכי טוב בקבוצה” החמיאה לו, מלטפת לו את האגו, אומרת לו בדיוק את המילים שהוא הכי אוהב לשמוע, פורטת בדיוק על מיתר הנכון.
עינב הפעילה עליו את כל השטיקים שהכירה, מהקל לכבד, מנסה לדבר אל ליבו, לשכנע, אבל עדיין ללא הצלחה. “לא!” נשאר גיל איתן בדעתו, “אני לא יוצא אתך אפילו אם ישלמו לי” חזר על מה שכבר שמעה מדנית, “חבל על הזמן שלך ושלי” הוסיף, מסתכל על אחיו שמתמזמז עם דנית בשולחן שממול, רואה שידו של ניר חבויה מתחת לחולצתה, מלטף אותה “תדעי לך שרק בגלל ניר אני לא קם והולך”.
עינב הסתכלה גם היא לעברם, אחר כך שוב עליו, רואה את מבטו החרמן ונצמדה אליו קצת יותר, שולחת את ידה מתחת לשולחן ומלטפת בלי בושה את הזקפה במכנסיו, “אני רואה שמישהו מתחרמן” לחשה לו בקול הכי סקסי שיכלה.
“עינב!” הוא סינן בין שיניו, “תורידי את היד! מהר!”
“למה לא טוב לך?” היא לא הרפתה, יודעת שהוא לא הטיפוס שיעשה סצנה בבית הקפה השכונתי, מרגישה את הזיין שלו נמתח עוד יותר, “אתה לא אוהב שמלטפים לך?”
“אוהב אבל לא שאת!” זרק לעברה משפט מעליב, “תורידי אני אומר לך” סינן בזעם “מה לא ברור לך?”
לעינב היה ברור שהיא צריכה לעלות כתה, להפעיל תותחים הרבה יותר כבדים, “תגיד גיל” התחילה ועצרה, מחכה שכל תשומת ליבו תהיה מרוכזת רק בה, “מה אם אני אתן לך הצעה מפתה? הצעה שלא תוכל לעמוד בפניה?” אמרה והתכופפה עוד יותר לעברו, נותנת לו לראות עמוק יותר בין שדיה, מחליקה בידה על בד המכנסיים הצמוד לעטרת הזיין העומד שלו ומרגישה אותו פועם, כאילו מנסה לקרוע את דרכו החוצה, “למשל” משכה בדבריה, “אתה תסכים להיות הבן זוג שלי במסיבת הסיום ואני אתן לך, אשכב אתך!”
לרגע היה נדמה לה שהוא שלה, גיל הסתכל עליה במבט ארוך, מופתע, ואז התעשת, “עינבי” צחק, “תגידי, כמו מה אני נראה לך? זונה מחוף תל-ברוך? למה את חושבת שזאת הצעה שאני לא יכול לעמוד בפניה?”
עינב הסמיקה, היא הייתה בטוחה שגיל ייפול לרגליה כפרי בשל בדיוק כמו כל קודמיו אבל לא, לא הוא, גיל הסתכל בה במבט מתנשא, מזלזל, “זה לא מספיק בשבילי, אולי בתור המתאבן וגם זה לא בטוח, את צריכה משהו הרבה יותר מעניין בשביל לפתות אותי, משהו נועז, משהו…” עצר לרגע, חושב, “משהו שערוריתי! תחשבי בגדול” השלים כשהוא דוחף בהפגנתיות את ידה ממכנסיו.
את התחושה הזאת עינב לא הכירה, עד היום היא הייתה זו ששולטת במצב, היא זו שאמרה מה עושים וזה מה שהיה. לרגע שקעה בכסא, מרגישה מובסת, חלשה, חוזרת במחשבות שנה אחורה, נזכרת בפעם הראשונה שגילתה את הכוח הטמון בין רגליה, הרגע שהתחילה להשתמש בו…
הכל התחיל שנה קודם, באספת ההורים ההיא, כשהמחנכת פנינה הודיעה לה ולהוריה שעם שלושת השליליים שיש לה היא לא יכולה לעלות לכתה י”ב ואם עד סוף השנה לא יחול שיפור, לפחות בשנים מהמקצועות, היא נשארת כתה!
מילא שההורים כעסו והטילו עליה סנקציות, הודיעו לה חגיגית שאם היא לא תצליח לשפר את הציונים אז שתשכח מהטיול באירופה שתכננה עם החברות בחופש הגדול, אבל פעם אחת היא כבר נשארה כתה, לא באשמתה, ההורים שלה היו בשליחות באפריקה וכשהם חזרו לארץ היא נאלצה ללמוד את כתה ז’ פעם שניה.
בדקדוק עינב ידעה שאין לה סיכוי, כל חייה לא הצליחה להבדיל בין שנים לשתים, בין קמץ לפתח, בין חולם חסר לחולם מלא ובין פעל לנפעל ומאחר שמאז שחזרה מאפריקה היא לא הצליחה להדביק את הפער, היא ויתרה מראש, וחוץ מזה המחנכת פנינה, שהיתה גם המורה לדקדוק הייתה יותר מדי קשוחה עבורה ובשנה הבאה ממילא מתוכננת מורה חדשה אז… נשארו שני מקצועות לטפל, ספורט וגאוגרפיה, ועינב החליטה להתחיל עם הספורט, או חינוך גופני כמו שהמורה עופר אהב לקרוא לזה.
עד השנה הצליחה לקבל ציון עובר בלי להתאמץ, הייתה מגיעה לכל שעור, מספרת איזה סיפור, יושבת בצד ולדינה, המורה הקודמת, לא היה אכפת, הגעת ולא הפרעת – עברת.
השנה הגיע עופר, מורה חדש וצעיר בוגר השייטת עם המון מוטיבציה, וכל התמונה השתנתה. “ציון מקבלים על השגים, לא על זה שהגעתם” הודיע להם בפתיחת השיעור הראשון, “לא מעניין אותי מה היה אצל המורה דינה, תתחילו לזוז!” אבל לרוץ, לקפוץ ובעיקר להזיע לא היו הדברים שעינב אהבה.
בשעת הקבלה היא נכנסה אליו לחדר וניסתה להסביר, לשכנע, לדבר אל ליבו, “ידעת בדיוק מה אני דורש” היה חוזר בפניה כמו תקליט מקולקל, “כל אחד אוכל מה שהוא מבשל!”
היא בכתה מעט, כמו שהיא יודעת, התחננה, התחנחנה, נתנה לו להציץ בין שדיה העסיסיות, בדרך כלל זה היה מצליח, אבל לא הפעם, לא איתו, המורה לספורט לא נשבר, “עינב, לא יעזור לך! רוצה לעבור – תתאמצי!”
הצלצול עצר את השיחה. “מצטער, אני צריך ללכת לשעור” קם עופר והודיע, “וחבל על הניסיונות שלך, אצלי ציון מקבלים רק על הישגים”.
אותו שבוע הופיע עינב לשעורים כמו שלא הופיעה מעולם, לבושה בבגדי ספורט כשמבעד לבד חולצת הטריקו הדקה והמתוחה בלטו הפטמות, זקורות ועומדות, מכנסי הטייץ הצמודות הבליטו את רגליה החטובות ובעיקר את הטוטה מבסוטה שבין רגליה, אבל עדיין ללא הרבה הצלחה, “לא הצלחת לסיים את הריצה ופסלת בקפיצה לגובה אז מה את רוצה?” קבע עופר כשנגשה אליו בסוף השיעור “אין שינוי בציון!”
לשעת מחנך הבאה שוב הגיעה עינב, לבושה תלבושת בית ספר, גבעות שדיה העסיסיים, הנתמכים בחזיה סקסית לבנה, מוצגים לראווה מבעד לכפתור החולצה הפתוח כאילו במקרה, חצאית הקפלים מגוהצת למשעי והיא מריחה מבושם יוקרתי מפתה.
התחילה שוב בניסיונות השכנוע, “תראה, אולי לפנים משורת הדין. אני מצטערת, זה לא מגיע לי. אם תסכים בשנה הבאה אני מבטיחה” אבל הכל נפל על אוזן ערלה.
“יש לי הצעה מיוחדת בשבילך” רכנה לעברו, מפעילה את נשק יום הדין שלה, “אני בתולה ו…” המשיכה ולחשה באוזנו הצעה מפתה, “וחוץ מזה אל תפחד” התרוממה ופתחה כפתור נוסף בחולצה, “אומנם אני בכתה י”א אבל לפני שבוע חגגתי 18, נשבעת לך, נשארתי כתה, בכתה ז’ כשחזרנו מאפריקה, הנה, תבדוק” הציגה בפניו את תעודת הזהות שלה.

כמה דקות אחר כך עינב כבר שכבה על הגב על שולחן העץ הקר שלו, עירומה כביום היוולדה, רגליה מפושקות והכוס שלה פעור בפניו, והסתכלה איך עופר נועל את הדלת ומתחיל להתפשט במהירות.
עופר פשט את חולצת הטריקו והוריד את מכנסיו, היה לו גוף תמיר ושרירי, כיאה למורה להתעמלות צעיר, התכופף והוריד גם את תחתוניו ובפעם הראשונה ראתה עינב את מה שמחכה לה, את הכלי הגדול שבין רגליו, זיין גאה וזקוף, רוטט מתאווה.
“תזכור המורה” חזרה שוב עינב על הדיל שסיכמו כשהוא מלביש קונדום שהוציא מארנקו על הזיין הזקור, “השנה אני מקבלת ציון כמעט טוב ואם אני בתולה כמו שהבטחתי לך בשנה הבאה אני מקבלת ציון טוב לפחות” הזכירה.
“סגור” אמר עופר בקצרה ונעמד בין רגליה, מכוון את הזיין הגדול, העטוף בקונדום שמנוני, אל החריץ הוורוד שבין רגליה, “ואם את לא בתולה אז תצטרכי להתאמץ מאד בשנה הבאה!”
עינב חששה, נושמת במהירות, בכבדות, שדיה הגדולים עולים ויורדים, מפשקת את רגליה חזק יותר, “בעדינות המורה” התחנחנה, “אני באמת בתולה” הוסיפה כשהרגישה איך עופר משפשף את עטרת הזיין בפתחה, מרחיב בעדינות את החריץ שבין שפתיי הכוס הרגישות ולהפתעתה היא הרגישה איך היא נהיית רטובה. עינב עצמה עיניים וחיכתה לו שיבוא, הרגישה אותו מכוון, לוחץ עוד קצת, ואז עופר נעץ בה את זקפתו הנוקשה!
עופר חדר לתוכה במכת אגן חזקה, לרגע נעצר ואז המשיך, דוחף בחוזקה באגנו וחודר לעומקה, קורע את בתוליה ולא נעצר, ממשיך להכנס אל החריץ המזמין שבין רגליה עד שכל הזיין הגדול שלו היה שקוע עמוק בתוכה, תקוע לכל אורכו, עוד נעיצה חזקה ורק אז נעצר, נותן לה להתרגל, להרגע.
כאב חד פילח את גופה של עינב, כאב לא מוכר כאילו תקעו חרב בתוכה, ברגע הראשון כמעט וצעקה, אולי מהחדירה או אולי מקרום הבתולין שנקרע, אחר כך זה נחלש והיא התחילה להרגע, מסתכלת על עופר שעומד ומחכה.
“בחיי, את היית בתולה” עופר אמר וחיוך מנצחים מרוח על פניו, “לא האמנתי שבימינו יש עדיין מישהי בת 18 ובתולה”.
עינב שתקה והסמיקה, לא עונה, דמעה זלגה מעיינה, לא ככה תארה את אובדן בתוליה, בחדר הצר של המורה לספורט, על שולחן העץ הקר.
עופר התחיל לזיין אותה בתנועות איטיות, יש לו זמן, שולף את אברו מתוכה, כמעט עד הסוף, ומכניס, שוב שולף, באיטיות, ושוב תוקע במכה חזקה ומהירה שהרעידה את שדיה, שולח את ידיו ומתחיל לשחק בהם, בשדיים הגדולים והזקופים שלה, לש אותם ומזיין, ישבנו נע קדימה ואחורה וידיו סוחטות את שדיה כשהוא מגביר את הקצב, יותר מהר ויותר חזק, מחליק בתוכה בקלות והיא מרגישה בפעם הראשונה זיין אמיתי של גבר, איבר גדול וחם הפועם בתוכה, מפמפם אותה, עושה לה טוב שם בין הרגליים, מרטיב את נרתיקה.
עופר טחן אותה, מזיין אותה במהירות, “בואי, בואי” סינן לעברה, מפחד לצעוק, שלא ישמעו ויבואו, “פתחתי אותך!” הוסיף בגאווה, “בואי, בואי!” והיא באה, גומרת בגדול, מרגישה את כל גופה רועד מהאורגזמה המשתוללת בתוכה, שונה, לא כמו זאת שהיתה מרגישה כשאוננה בלילה במיטה, חזקה יותר, וכמו על פי תזמון מדויק גמרו ביחד, מרגישה אותו קופא במקומו, לא זז ורק הזיין שלו נמתח בתוכה, פולט את זרעו הרותח הממלא את הקונדום שלבש ולאט לאט מתכווץ.
“עברת” הודיע עופר לפני שיצאה “פתחתי אותך!” המשיך והתגאה, “ומילה של עופר זאת מילה”.
עם ציון עובר אחד ביד עברה עינב לפרויקט הבא שלה, המורה לגאוגרפיה, דקלה.
הרבה סיפורים התרוצצו על המורה דקלה, היו שטענו שהיא רווקה ואחרים גרושה, גם על גילה היו מחלוקות אבל דבר אחד היה ברור, דקלה חייה לה לבד וכל חייה קודש לעבודתה כמורה.
מצוידת במידע חשוב מאחותה תקווה, שסיימה את התיכון שלוש שנים לפניה, הגיע ערב אחד עינב לביתה של דקלה.
“תבואי בשעת הקבלה” ניסתה דקלה לדחות אותה, “אני עסוקה עכשיו” אבל על המחסום הזה הצליחה עינב להתגבר בקלות, קצת דמעות, קצת דברי חנופה והיא ישבה בסלון הצנוע של המורה דקלה.
מהר מאד גילתה עינב שאולי להכנס היא הצליחה אבל לשנות את הציון, לא!
המורה דקלה התגלתה עקשנית יותר משחשבה, עומדת על עקרונותיה, עושה לה שוב ושוב את המתמטיקה הפשוטה של ממוצע המבחנים והבחנים שבכולם נכשלה, מזכירה לה את העבודות שלא הגישה ואת הפעמים שנשלחה להרשם.
הצגה קטנה, כמו שרק עינב ידעה לעשות, שינוי נושא ופתאום הן מצאו את עצמן שותות תה בסלון, משוחחות על דא ועל הא גולשות לאט לאט לכיוונים אחרים, לנושאים אישיים.
עינב יצאה לרגע לשרותים וכשחזרה התישבה כאילו בתמימות על הספה, צמודה למורה, רגל נוגעת ברגל, “חם” אמרה עינב ונופפה בידה, עושה לעצמה רוח.
“את רוצה שאני אפעיל מזגן?”
“לא, תודה” השיבה עינב ופתחה עוד כפתור בחולצה, נותנת למורה לחזות במחמדיה, מניחה כאילו בלי משים את ידה על רגלה של המורה ומלטפת אותה.
“עינב, מה את עושה!”
“זה בסדר” השיבה בקול שלו, מרגיעה אבל לא מפסיקה ללטף, להפך מחדירה בעדינות את כף ידה אל בין ברכיה ומתחילה לעלות באיטיות, מרגישה את הרעד בגופה של דקלה, “אף אחד לא יידע” המשיכה מרגישה איך דקלה קופאת לרגע במקומה “אני לא אספר לאף אחד, מבטיחה”
“עינב תפסיקי” לחשה המורה דקלה אבל לא הפסיקה אותה, “מה את רוצה ממני? למה את עושה לי את זה?”
“אני יודעת שאת אוהבת את זה” לחשה לה עינב חזרה, נצמדת אליה עוד יותר, שולחת יד שניה אל מתחת לחולצתה של דקלה ומלטפת אותה, מנשקת אותה בעדינות בצווארה, “אני רוצה ציון עובר” המשיכה, נוגסת בעדינות בתנוך אוזנה, “את תתני לי ציון טוב ואני” החלה פותחת את כפתורי חולצתה, מתפשטת, חושפת עצמה בפני המורה, רואה את המבט שנדלק בעיניה של דקלה וידעה שהיא שלה, “אני, אתן לך את מה שאת כל כך אוהבת” התרוממה לשניה ופשטה במהירות את תחתוני הביקיני שלה ומסרה אותם למורה, “את מה שאת כל כך רוצה” הרימה את שולי החצאית והתיישבה חזרה בפישוק רגליים רחב.
‘אירופה, הנה אני באה’ רצו המחשבות בראשה של עינב כשהיא מסתכלת על המורה דקלה הכורעת עירומה בין רגליה המפושקות ומלקקת את הכוס שלה, מחדירה את הלשון עמוק ומפנקת אותה.
הטיפים שנתנה לה אחותה עבדו, “היא אוהבת ללקק כוסים” הסבירה לה תקווה, “והיא אוהבת שאשה מלקקת לה”, עינב התרווחה בספה, מניחה את ידיה על ראשה של המורה ומלטפת אותה, אף פעם היא לא עשתה את זה עם אשה, לא הכירה את ההרגשה, אבל דקלה ידעה את העבודה וזה מצא חן בעיניה, לשונה של המורה נגעה בה בדיוק במקומות הנכונים, מגלה לה עולמות חדשים, מפנקת אותה, מרגישה איך היא משחקת בדגדגן שלה, מוצצת אותו וגורמת לה לצעוק מהנאה “כן, זה טוב! כן תמשיכי! עוד, עוד!”, איך המורה מביאה אותה לאורגזמה פראית והיא גומרת ומצמידה את ראשה של דקלה בחוזקה לערוותה, רוצה שתמשיך, רוצה עוד וכמו תמיד מקבלת את מה היא רוצה.
שלוש פעמים עינב גמרה, שלוש אורגזמות נפלאות כמו שלא חוותה מעולם, “לא צריך להיות חזירה” חשבה בליבה, “ניתן לה את כל מה שהיא אוהבת, נדאג גם לשנה הבאה”.
“בואי” עזרה עינב למורה דקלה להתרומם, לרגע עמדו זאת מול זאת, חזה נלחץ לחזה, מרגישה את ידיה של המורה על ישבנה החשוף, מתנשקות, בהיסוס, נצמדות ואז התחלפו במקומות, דקלה על הספה ועינב כורעת על ברכיה בין רגליה המפושקות לרווחה, מסתכלת בערוותה המגולחת למשעי של דקלה, מקרבת את פיה לשפתיה, מריחה את תאוותה, נוגעת בלשונה וטועמת פעם ראשונה טעם כוס של אשה.
דווקא מצא חן בעיניה, חשבה שתעשה את זה רק לצאת ידי חובה, להרוויח עוד נקודות אצל המורה, אבל מהר מאד הרגישה שהיא מתחרמנת בעצמה. דקלה הדריכה אותה, “קצת ימינה, כן ככה, מרגישה? עכשיו תתפסי אותו” נווטה את לשונה של עינב התקועה במעמקי הכוס הרותח שלה, מובילה אותה אל מקום הדגדגן, “תתפסי אותו, איי! בעדינות, לא ככה, בשפתיים, כן!” גנחה בהנאה, “עכשיו תמצצי אותו! בעדינות! כן, תמצצי” הצמידה את ראשה של עינב בחוזקה, כאילו פחדה שתברח לה באמצע, וגמרה בסערה, “כן, עוד! אימאל’ה, זה כל כך טוב! כן, תמשיכי…”
עינב הכניסה יד בין רגליה והתחילה לשחק בעצמה, תוקעת אצבע לכוס שלה ומאוננת, מוצצת לדקלה ומאוננת לעצמה, אוחזת בדגדגן בשיניה, בעדינות שלא להכאיב, תוקעת את האצבע עמוק יותר ונוגעת בדיוק בנקודה הנכונה, מרגישה שהיא באה, גומרת, ומוצצת בחוזקה את הדגדגן של דקלה, מתאפקת לא לגמור, מחכה, “אני גומרת!” שמעה את דקלה צועקת, “אני גומרת, כן, טוב, הנה, הנה! כ-ן-ן-ן-ן” וגם היא הצטרפה וגמרה.
אחר כך שוב ישבו לשתות, דקלה חלטה תה צמחים ומזגה לכוסות קטנות, ישבו בסלון, לבושות רק בחלוק שדקלה הביאה, “על כזאת מציצה מגיע לך הציון מצוין אבל…” התחילה דקלה להתנצל.
“לא צריך להתנצל, אני מבינה” קטעה אותה עינב, “שמונה יספיק לי” המשיכה, “וחוץ מזה אני” הסמיקה במבוכה, מחפשת את המילים הנכונות “את יודעת, אף פעם לא עשיתי דבר כזה עם אשה, ו..” עצרה בדבריה
“ומה?”
“וזה נעים” התוודתה עינב, “גמרתי” הסמיקה עוד יותר “אפילו גמרתי הרבה, את יודעת לעשות לי טוב”
“ועם גבר היית?” חקרה דקלה
לרגע נדהמה עינב, מה זה עניינה? זה משהו אישי! פרטי, רק שלי, לספר? חשבה, לענות או לא?
“כן” ענתה בבטחון, כאילו בכלל מה היא שואלת, “אני בת 18 ואני כבר לא בתולה!”
“ומי יותר טוב?” לא הרפתה דקלה.
עינב הסמיקה “תראי” ניסתה להתחמק “זה לא אותו דבר, את יודעת, זה נעים שאת יורדת לי וכיף לרדת לך אבל זה גם נעים ש…” גמגמה, מחפשת את המילה הנכונה “ש… שהוא תוקע לי, את יודעת, להרגיש את הזיין שלו פועם בתוכי”
דקלה נגשה אליה וליטפה את ראשה, ליטוף אימהי, מצמידה את ראשה אל בין שדיה הגדולות, אחר כך התכופפה ונישקה אותה על מצחה, “זה בסדר, את לא צריכה להתבייש, גם את עשית לי טוב” החמיאה, “בכלל לא הרגשתי שזאת הפעם הראשונה שלך עם אשה” השתתקה לרגע, חוככת בדעתה, “אולי את רוצה ללמוד עוד משהו?” המשיכה, מדברת מהר, כאילו מפחדת שתתחרט “שעור פרטי”
עינב הסתכלה עליה במבט חוקר, מנסה להבין מה עומד מאחורי השאלה. עד עכשיו היא נהנתה, חשבה בליבה, וחוץ מזה תמיד היא יכולה להגיד לה לא אז בעצם למה לא לנסות? “כן” חייכה.
“אז בואי” הושיטה לה דקלה יד, מובילה אותה אחריה לחדר השינה ושם מורידה את חלוק הרחצה שלה ונשארת עירומה, מחבקת את עינב ופושטת גם ממנה את חלוק הרחצה, נצמדת אליה ומנשקת אותה נשיקה תאוותנית על פיה, נשיקה צרפתית רטובה, דוחקת אותה בגופה אל עבר המיטה הגדולה, דוחפת יד אל בין רגליה, מחדירה אצבע לכוס ומרגישה עד כמה היא רטובה, “תשכבי” דחפה אותה בעדינות והשכיבה אותה על הגב “תעלי קצת, עוד” סידרה אותה עד שהיתה מרוצה וניגשה לשידה
“תראו תלמידים, זה דילדו כפול” הציגה לראווה דילדו אדום לא ארוך כל כך אבל עם שני ראשים ששלפה מהמגירה “והוא משמש לזיון משותף של נשים” המשיכה בקול הקלסי של מורה מקצועית, כזה שהתלמידים אוהבים כל כך לחקות, “ועכשיו ילדים נלמד להשתמש בו”
דקלה נשכבה גם היא על המיטה, הכניסה רגל אחת מתחת לרגלה של עינב והצמידה את הכוס שלה לכוס של עינב, שפתיים נושקות לשפתיים, משפשפת בעדינות, שולחת זרמים מחרמנים בכל גופה.
“עכשיו אני מכניסה את זה לעצמי” הסבירה דקלה, הפעם בקולה הטבעי, התרחקה מעט מעינב והכניסה צד אחד של הדילדו אל בין שפתי הכוס שלה, דוחפת פנימה באיטיות כשעינב עוקבת אחריה במבטה, אחר כך התחילה לפמפם, מוציאה ומכניסה, כל פעם עמוק יותר, מזיינת את עצמה, משמנת את האיבר התקוע בתוכה.
דקלה הוציאה את הדילדו והפכה אותו, מכניסה הפעם את הצד השני שהחליק בקלות אל תוך הנרתיק המשומן היטב, דוחפת אותו לעומקה עד שלא יכלה יותר והתקרבה חזרה לעינב, הדילדו תקוע בין רגליה והיא מכוונת את קצהו בידה אל החריץ של עינב החשוף בפניה, מניחה את קצהו הרטוב בין שפתי הכוס ונצמדת לעינב, תוקעת ומחדירה את הדילדו לתוכה, לאט, בעדינות, שלא יכאב, נכנסת עוד עד ששפתי הכוס של שניהן נלחצו אלה לאלה.
כשהתחילה דקלה להשתפשף הרגישה עינב איך האיבר שבתוכה מכה בקירות נרתיקה, נוגע לה בנקודות הנכונות, עושה לה טוב, מביא אותה לגמירה מהירה, מטריפה, ולא רק אותה, פעם ועוד פעם שתיהן צעקו בתאווה, דקלה התעיפה והפסיקה לשפשף ועינב התחילה וכשגם היא התעייפה דקלה חזרה ושפשפה עד ששתיהן נפלו תשושות, מתנשפות, שוכבות מותשות על המיטה והדילדו מחבר בינן.
החיים בכתה י”ב היו קלים יותר. עכשיו, במיוחד כשאת כבר מעל גיל 18 ואחרי שגילתה את הכוח שבידיה, או יותר נכון בין רגליה, לא היססה להשתמש בו כדי להשיג את מה שרצתה ובהרבה הצלחה.
את בתוליי הפתח האחורי שלה איבדה למשה הגאון בתמורה לעבודת גמר מבריקה שרק בגלל טעויות הכתיב, שהיא הוסיפה במתכוון, לא קיבלה עליה את הציון המקסימלי – מצוין.
כל חלקה בביוטופ, עליו קיבלה ציון טוב מאד, הסתכם בלילה אחד על מיטת הנוער של נסים, מלמדת אותו מציצה מהי ואחר כך גואלת אותו מבתוליו.
עם המורה להתעמלות, עופר, נפגשה רק עוד פעם אחת. זיין אותה בפראות, בדוגי סטייל, אצלו במשרד ובתמורה דאג לה לציון גבוהה במגן בתנ”ך.
גם עם המורה דקלה המשיכה להפגש, לא רק בשביל הציון, אלא בעיקר בשביל הפאן, לומדת ממנה תנוחות חדשות, מגלה את קסמי המין של אשה עם אשה, נותנת לה ושולטת בה, במורה, עושה בה כרצונה.
המחשבות במוח של עינב רצו במהירות, מה עוד היא יכולה להציע לגיל? כועסת על עצמה, על ההתערבות הזאת, מבינה שעכשיו זה כבר עניין של כבוד, “גיל, תראה, לא התכוונתי להעליב אותך” חזרה להתחנחן בפניו, “אני…” נתקעו לה המילים ולא יצאו “אני…”
“אם אין לך הצעה מעניינת יותר אז להתראות”, נמתח גיל בכסא, שותה במהירות את שארית המילקשייק מהכוס שלפניו ומסמן למלצרית להביא את החשבון.
עינב התחילה לקום, כאילו מוותרת ואז התיישבה חזרה, “יש לי רעיון אחר” עצרה לרגע, מחכה שגיל יהיה אתה, “אולי תציע אתה?” הפתיע אותו, “כן, תגיד לי אתה מה אני צריכה לעשות כדי שתסכים להיות הבן זוג שלי במסיבת הסיום?”
עינב ראתה את גיל מחייך וחיכתה בדריכות, “לא, את לא תסכימי” אמר לבסוף גיל אחרי מחשבה ארוכה.
“תנסה אותי” ענתה אינסטינקטיבית.
“יקר מאד!” הזהיר.
“נו…” האיצה בו.
“בשלושה תשלומים!”
“נשמע” דחקה בו עינב.
“תשלום ראשון מראש, כבר עכשיו” התחיל, “אני רוצה לזיין אותך כאן בשרותים!” עצר, מסתכל עליה ובוחן את תגובתה.
“אהה” התפתלה בכסא “אני עכשיו במחזור אז אולי במקום זה” הסמיקה “מציצה”
“בסדר, אבל עם לגמור לך בפה” הסכים גיל והמשיך, “תשלום שני” עצר, מחייך חיוך ממזרי, “תשלום שני” משך עוד רגע, רואה איך היא נדרכת במקומה “יש אגדה בבית הספר על מישהי, לפני הרבה שנים, ששכבה עם כל נבחרת הכדורגל אז” ראה אותה מחווירה והמשיך, “אני רוצה שתשכבי עם כל נבחרת הכדורסל של בית ספר!”
“גיל! אתה לא נורמלי!”
“לא צריך” ענה באדישות, “את לא רוצה אז אין דיל, להתראות”
“גיל בחייך, בבקשה לא” עברה לשלב הדמעות “רק אתה”
“טוב בשבילך, בגלל שאת חברה של דנית ודנית חברה של ניר מחיר אחרון, לא כל הנבחרת, רק הבוגרים”
“גיל, באמת” התחנחנה.
“כן או לא!” חתך את דבריה בתקיפות.
‘איזה טיפשה הייתי’, חשבה עינב במהירות, מעריכה את מצבה, מצד אחד דנית ושפרה יודעות עליי יותר מדי, איזה הדיוטית הייתי שסיפרתי להם, שגיליתי איך השגתי ציונים כאלה טובים, ואם אני אחזור בי מההתערבות הם עלולות להלשין ואז הרבה אנשים, ובמיוחד אני, יהיו בצרות ומצד שני אין סיכוי שאני אעמוד עירומה בפני כל הכתה במסיבת הסיום.
“כן או לא!” חזר גיל שוב על דבריו “מה את אומרת?!”
“אבל רק מי שמעל גיל 18” ניסתה
“כולנו מעל גיל 18, בקרוב בצבא” הסתכל אליה וחייך, “כן או לא?!”
“כן” לחשה, בוחרת במה שנראה לה באותו הרגע כרע במיעוטו.
“לא שמעתי” ניר חייך, מתעלל בה.
“כן, אני מסכימה” חזרה על דבריה “אבל תבטיחו לא לספר” התחננה.
“יופי, ועכשיו התשלום השלישי”
“גיל די, באמת, זה לא מספיק?” ניסתה בקול בכייני.
“התשלום השלישי” גיל התעלם מדבריה, “הוא בכלל לחבר טוב שלי, אני רוצה שתשלימי את החוב שלך לאלטמן החרמן” שפשף את ידיו בהנאה וחייך מאוזן לאוזן.

המשך קריאה – חלק ב