קרדיט (ואזהרה) – זהו סיפור שוביניסטי ועם כל הנשים סליחה, את הרעיון לסיפור (כמו גם חלק מהמוטיבים שבו) קיבלתי מהספר “שבט דב המערות” של הסופרת ג’ין מ’ אוול ומשם כבר נתתי לדמיון הכחול שלי להתפרע.
הסיפור דימיוני, כל קשר בין הסיפור ובין מקרים אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד.
*פרולוג*
עמדתי על ארבע, בפישוק קל, מבטי מושפל ונעוץ באדמה שלפני, עושה כבוד לגבר שזכה בי, מנענעת בישבני בדיוק כמו שאמא שלי לימדה אותי ומחכה לו, לראש הלהקה החדש שלי, מייללת כחתולה מיוחמת ומצפה שהמנהיג ששילם את מחירי יבוא ויטביע בי את בעלותו, יבוא ויעשה בי שוב מעשה גבר באשה, יבוא ויבעל אותי בפעם הראשונה מול כל הלהקה החדשה שלי!
הגבר החדש שלי עמד מאחורי, מעביר אצבע חוקרת בין שפתי הכוס שלי החשוף בפניו, מסביבנו עומדים ומסתכלים פרצופים לא מוכרים לי, הלהקה החדשה שלי, להקה חדשה במערה לא מוכרת, נוהמים ומעודדים, בוחנים אותי.
הגבר החדש שלי, ראש הלהקה שלנו, הטביל את אצבעו בין שפתי הכוס המיוחמות שלי, מרטיב אותה בשפע המיץ הממלא אותי, מריח ואחר כך טועם, משמיע קולות הנאה בשפתיו, את הצליל שכל כך רציתי לשמוע, וכל הלהקה שומעים ונוהמים בשמחה, אחר כך הוא כופף את ברכיו, ירד לעברי והם מעודדים אותו, נוגע בעטרת הזין שלו בין שפתי הכוס שלי ומעביר בי רטט תשוקה.
בתנוחה הזאת שלי לא יכולתי לראות אותו, את הזין של הגבר החדש שלי, אבל ידעתי בדיוק מה מצפה לי, הרגשתי אותו כבר פעם, אז, מול הלהקה הישנה, הרגשתי את הזין שלו נלחץ לתוכי והתכוננתי, מפשקת עוד קצת את רגליי והוא חדר לתוכי, פותח את שפתי הכוס לרווחה ונכנס קצת, דוחף שוב, לוחץ חזק יותר באגנו וקורע את דרכו עמוק לתוכי, לא הייתי בתולה אבל כאב לי עדיין, נשכתי שפתיים ויללתי, יללת הנאה של אשה שזכתה.
הגבר שלי זיין אותי מהר וחזק, הייתי רטובה אבל נהנתי, עשה לי טוב, בדיוק כמו שאמא שלי אמרה לי, קריאות העידוד מסביבנו התגברו ואיתן הנהמות של הגבר שלי האוחז במותני ותוקע עצמו בחוזקה לתוכי, מוציא מעט ושוב תוקע, אחר כך הוא ילל עוד יללה ארוכה, כמו זאת של התן בלילה, והרגשתי איך הוא גומר, משפריץ וממלא אותי בנוזל הגברי שכל כך חיכיתי לו, הופך אותי סופית לאשה, אשה אמיתית, כבר לא ילדה.
אחר כך הוא הדף אותי לאדמה, מפיל אותי על פניי כמו שגבר אמיתי עושה, כמו שמנהיג הלהקה הקודם היה מפיל את אמא שלי אחרי שהיה מזיין אותה, כמו שכל גבר עושה אחרי שהוא בא על סיפוקו, הזין שלו נשלף מתוכי והוא קם בגאווה, מציג אותו לראווה לכל הלהקה, הזין שלו כבר לא היה כל כך זקוף ומתוח כמו שנכנס, רופס משהו אבל עדיין גדול, מכוסה במיץ תענוגותיי וזרעו הרענן, מפיץ בחלל האוויר את הריח המוכר של גבר שבא על סיפוקו, גבר שזרע באשה.
*שבט המערות הכחולות*
השבט שלנו התגורר בעמק סגור, עמק האריה השואג, גרנו במערות הגדולות החצובות בהר, מרוחקות זו מזו, בכל מערה להקה, משפחה מורחבת, ובראש כל להקה המנהיג.
היה גם את ראש השבט, האלוהים, מנהיג כל המנהיגים שבעמק, זה שהכל נעשה כדברו ומותר לו הכל, חי במערה גדולה משלו, המערה הכחולה, שבפתחה היתה הרחבה הגדולה, מקום המפגש המרכזי של השבט.
שלושה סוגי נשים היו בשבט, קודם הילדות, כמו שאני הייתי, כאלה שעדיין לא קיבלו את מחזורן, הסתובבו עם חזה חשוף שכולם ידעו, סימן כזה לכולם שהן ילדות ואסורות למגע, אסור לעשות להן את הסימן.
היו הנשים האסורות, נשים שהמנהיג היה שומר לשימושו האישי בלבד, מותרות רק לראש הלהקה ואסורות לשאר הגברים.
והיו הנשים המותרות, כאלה שעמדו לרשות כל מי שעומד לו, כל גבר בלהקה שיצרו גבר עליו היה מסמן את הסימן והן היו כורעות לרגליו וחוטפות, כל גבר אבל רק מהלהקה שלהן, חס וחלילה לכרוע לגבר מלהקה אחרת אלא אם כן המנהיג נתן את ברכתו.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני רצה ככה, חשופת שדיים, בשדות שליד המערה שלנו, משחקת עם שאר ילדי הלהקה ומנסה ללמוד את השפה שלנו, מעט מילים ומשפטים פשוטים והרבה סימני ידים ונהימות.
בהתחלה הייתי כמו כל הבנים, שטוחה, הפטמות של כולנו קטנות, היינו רצים ככה עירומים וההבדל הקטן בין רגלינו לא הפריע, אחר כך גדלנו קצת, עדיין רצים עירומים אבל המשחקים שלנו קצת השתנו, רצינו להיות גדולים וכשאמא שלי לא ראתה הבן של ראש הלהקה היה עושה לי את הסימן הידוע, כמו שאבא שלו עושה לאמא שלי, הייתי נעמדת ככה, על ארבע, בדיוק כמו שאמא שלי היתה עומדת, ונותנת לו לגעת בי באצבע, שם, בין הרגלים, נוגע ומעביר בי רטט בכל הגוף, רק נוגע באצבע, לא יותר מכך, אבל אני הייתי מרגישה שאני כבר אשה.
אהבתי את אמא שלי, אשה יפה וחסונה שבאחד האביבים החליט המנהיג שהוא רוצה אותה רק עבורו והודיע לכולם שהיא אסורה, הייתי שוכבת צמודה אליה במערה, בלילה, יחד עם האחים והאחיות שלי, מרגישה את חום גופה, אוהבת את החיבוק שלה, את הנשיקות שהיתה מנשקת את כולנו לפני השינה.
והיו הימים האלה שאמא שלי היתה נעלמת, הולכת למערת הנשים האדומות ומשאירה אותנו עם אשה אחרת, ואחר כך היא היתה חוזרת ומתרחצת בנחל, משפשפת עצמה בעלי הלבנדר וידענו שהלילה ראש הלהקה יגיע לבקר אותה.
הייתי שוכבת ככה, עינים כמעט עצומות, עושה עצמי ישנה ומציצה, מחכה לראות את המנהיג מגיע ונוהם בקולו הרועם.
הייתי רואה אותה מחייכת מאושר, מודה לו שבחר בה ונעמדת על ברכיה, פותחת את פרוות אזור חלציו, מגלה את אברו הגדול ומנשקת אותו, מכניסה לפיה ומוצצת, זין גדול ומתוח, לא מפסיקה עד שהוא היה נוהם שוב והפעם עושה לה את הסימן.
אמא שלי היתה קופצת ונעמדת על ארבע, משפילה מבט, מגביהה את ישבנה מולו, מזיזה אותו בתנועות קטנות ומגרות והוא היה בא, נעמד מאחוריה ותוקע את זכרותו הנוקשה לתוכה, תמיד באותה תנועה חזקה, תוקע את כל הזיין והיא גונחת מהנאה.
אחר כך הוא היה מזיין אותה בלהט, כשגדלתי קצת, ושדי התחילו לצמוח, הייתי רואה ומרגישה את העקצוצים האלה אצלי בין הרגלים, רוצה גם ומצמידה אגרוף לחריץ שבין רגליי ומתכרבלת, שלא יראו, משפשפת, לוחצת ולאט לאט מרגישה רטובה.
המנהיג ואימי היו מיללים מהנאה, כולם שומעים אבל עושים עצמם חרשים עד שהמנהיג היה גומר ורק אז, לא לפני זה, גבר ראשון היה קם מאזור הגברים במערה ובוחר לו אשה ועושה לה את הסימן והיא ממהרת ונעמדת על ארבע, בדיוק כמו שאמא שלי עמדה, וגוהר עליה, תוקע אותה והיא חוטפת ומיללת בהנאה, מבקשת עוד, ואחריה עוד אשה חוטפת ועוד אחת, עד שהמערה היתה מתמלאת בגניחות התאווה של הנשים והגברים ובדרך כלל כאן הייתי נרדמת, לא מחזיקה יותר מעמד.
עוד קיץ עבר ועוד חורף, ניצני שדיי התחילו לפרוח, אגסים קטנטנים שניסיתי להסתיר ואמא שלי דאגה שישארו גלויים, שכולם יראו וידעו, מכסה היטב את ערוותי בפרווה שסגורה מלמטה, כמו של כל הילדות שצימחו שדיים, שונה כל כך מהפרווה הפתוחה מלמטה שאמא שלי לבשה, אז לא הבנתי למה, עכשיו אני כבר יודעת.
היום הגדול של האח הגדול שלי הגיע באביב, טקס כניסתו לחוג הגברים הציידים, כבר באביב שעבר התחיל אחי להתכונן לטקס הזה, לומד את סודות הגברים, את תורת הצייד, מקבל משימות מראש הלהקה, בכל פעם יותר ויותר קשות, אחר כך יצא לצוד עם הגברים, ללמוד, ועכשיו יצא למשימת הצייד העצמאית הראשונה שלו, רק הוא לבד.
יללות השמחה של הנשים בישרו שאחי חזר, רצתי החוצה וראיתי אותו עולה לכיוון המערה, אחי נולד רק שלושה חורפים לפני אבל היה כל כך גדול וחזק, חנית בידו וחזיר בר גדול מוטל על כתפיו, שלל מכובד, היה לו כבד אבל הוא לא ויתר, עלה ונכנס למערה, הציג אותו בגאווה לראש הלהקה ורק אחר כך הניח את החזיר מול אימי המאושרת ונהם בקול “אשה! קחי! אוכל!” מסמן בידו על כולם.
בערב ישבנו כל אנשי הלהקה במעגל סביב המדורה ואכלנו את החזיר שאחי צד ואמא שלי, בעזרת שאר הנשים, הכינה.
אחי, שעד עכשיו היה יושב איתנו הילדים לאכול, ישב הפעם בין המנהיג לראש השבט שכיבד אותנו בנוכחותו, יושב במושב של כבוד, נוגס בתאווה חתיכה מובחרת מהבשר שצד ומתכונן לטקס האחרון, לחותמת האחרונה לפני שיעזוב אותנו הילדים ויעבור לישון עם כל הגברים הציידים בפתח המערה.
“תבחר” פנה אליו המנהיג “כל מי שתרצה שלך הלילה” הצביע על כל הנשים שישבו סביב “אני מציע לך את האשה בשיער הצהוב” הצביע על אחת הצעירות החדשות בלהקה, צעירה שרק בחורף האחרון הביא ללהקה מהעמק שמעבר להר הגבוהה, בחורה יפה וחזקה, עם שדיים גדולים וזקופים שחייכה לעברו, מעבירה את לשונה על שפתיה בתנועה מזמינה, הציע אבל כולם ידעו במי באמת אחי יבחר, יש כללים לטקס, ואמא שלנו חינכה אותנו שלא שוברים מסורת, אפילו לא בשביל האשה עם השיער הצהוב והחלק.
אחי קם ממקומו והלך לכיוון הנשים, עובר ובוחן אחת אחר השניה, עצר ליד האשה עם השיער הצהוב והמשיך, עבר את כל הנשים, בוחן ועושה להן כבוד, ורק אז התחיל לחזור, בדיוק כמו שהמסורת דורשת, חזר עד שנעמד מול אימי, אמא שלו, זאת שילדה אותו!
דממה נפלה במערה, כולם מסתכלים באחי, מחכים, והוא עשה לה את הסימן!
ככה המנהג אצלנו בשבט, בבטנה הוא שכב, ממנה הוא יצא, משדיה הוא ינק, היא שגידלה אותו, היא שלימדה אותו והיא גם הראשונה שתזכה להרגיש את נחת אברו, טעם הזרג המפואר שניצב זקוף בין רגליי הבן שגידלה.
כל הנשים יללו, יללות שמחה וכבוד, אמא שלי שיחקה את המשחק, פעלה על פי המסורת בדיוק כמו כל האמהות לפניה, הסתכלה בו ולא הגיבה, עשתה עצמה לא מבינה.
“אשה! בואי!” צעק אחי בקול מרוגז, קול שלא הכרתי אצלו קודם, לא עוד אמא, מעכשיו היא הפכה עבורו לאשה!
מושך בשערה, מראה לה את אגרופו ושוב עשה לה את הסימן.
הפעם היא קפצה ממקומה, מתנצלת, ונעמדה מולו על ארבע, משפילה מבט כיאה לאשה הכורעת לפני צייד מכובד, שדיה הגדולים מהם ינק תלויים תחתיה, מתנדנדים, מהרה ופישקה את רגליה והרימה מולו את אחוריה בתנועה מגרה, מראה לו את הפתח ממנו יצא ואליו יכנס, מנענעת את ישבנה כבחורה צעירה המזמינה שיבואו בשעריה.
הנשים יללו חזק יותר ואחי נעמד מאחורי אימי, פתח את פרוות אזור החלצים שלו ושלף את אברו, זין גדול וזקוף כיאה לצייד גדול וחזק כמוהו, הציג אותו בגאווה לעיני כל הלהקה והתכופף אל עבר אימי.
שקט מתוח השתרר במערה כשאחי הצמיד את הזין שלו אל בין שפתי הכוס שלה, הסתכל אל המנהיג, שאג שאגה חזקה שהרעידה את חלל המערה ותקע אותו באמא שלו ושלי, מחדיר במכת אגן חזקה את כל הזין הגדול שלו לתוכה וממשיך לדחוף, מנסה לחדור יותר ויותר עמוק.
אמי יללה בשמחה והנשים הצטרפו אליה, הגברים עודדו את אחי בנהימות ואחי פשוט טחן את אמא שלנו, מזיין מהר וחזק, מזיע, מילל ואני ישבתי, מסתכלת בהם מוקסמת, רוצה גם, רוצה להצטרף, רוצה שיזיין גם אותי.
בסוף אחי לא יכל יותר וגמר בתוך אמא שלנו, ממלא אותה בזרעו ודוחף אותה כמו שראה את הגדולים עושים, כמו שצייד שקיבל את סיפוקו עושה, קם והציג את הזין שלו, רטוב במיציה, לראווה, זוכה לחותמת האחרונה שהוא גבר שווה זכויות, צייד מין המניין בלהקה.
הנשים יללו, הגברים בירכו ואחי ניגש בגאווה ולקח את הדברים שלו מהפינה של אמא שלי, כשעבר לידה והיא קראה לו אחי אפילו לא הסתכל עליה, עבר והמשיך לפינת הגברים שליד הכניסה למערה, מקום מגוריו החדש.
אותו ערב ראש השבט ניצל את זכותו ולקח את אמא שלי למערה שלו, היא חזרה בבוקר חבולה עם סימן כחול מעל העין הימנית, הולכת בקושי, בפישוק, מחזיקה את ישבנה הכואב.
שכבה במערה, בוכה ולא רצתה לאכול, לא רוצה גם לספר מה קרה. רק אחר כך, כשהייתי פעם ראשונה במערת הנשים האדומות גיליתי, לא ממנה, מאשה אחת שגם לה זה קרה.
הסתבר לי שראש השבט שלנו אהב לתקוע בתחת, אף אחד לא יודע למה אבל זה מה שהוא אהב, יש שמועות שגם עם גברים הוא היה עושה את זה אבל את זה אף אחד לא העז לספר.
“ערב אחד הוא בחר בי” סיפרה לי האשה במערת הנשים האדומות “הכנתי ארוחה מיוחדת, התרחצתי בנחל, שפשפתי את עצמי בצמחי לבנדר ריחניים כנדרש ממי שהולכת לשרת את ראש השבט, והלכתי למערה שלו, יושבת לידו עירומה ומפטמת אותו במיטב המטעמים שהכנתי, מאכילה אותו במעשי ידיי ומחכה לרגע שהוא יעשה לי את הסימן” הפסיקה לרגע בסיפור, כאילו חוששת להמשיך, לקחה אותי הצידה והמשיכה.
“בסוף הוא נעמד לידי ועשה לי את הסימן, קפצתי במהירות ונעמדתי על ארבע, מפנה אליו את ערוותי, משקשקת בשמחה בישבני, מזמינה אותו לבקר בתוכי. ראש השבט נעמד מאחורי ואחז חזק במותניי, אחר כך הוא הצמיד את הזין שלו “לא שם!” זעקתי בקול אבל אותו זה לא עניין, הפליק לי חזק בישבן ושוב אחז ולחץ, ברחתי והוא רדף אחרי ותפס אותי, הכה אותי מכות חזקות, שכבתי על הרצפה מוכה ובוכה והוא שוב עשה לי את הסימן, נעמדתי שוב, מנסה להשלים עם גורלי, נותנת לו לעשות את מה שהוא רוצה, נותנת לו לתקוע אותי בתחת, הזיין שלו חדר לתוכי וכאב לי, כאב חד וחזק, יותר חזק מהפעם הראשונה שהייתי עם גבר, שוב ניסיתי לברוח ושוב הוא תפס והכה אותי בכל הגוף, שכבתי על הרצפה, בוכה, והוא נשכב עליי, הצמיד אותי בכוח לאדמה, תקע עצמו בכוח לתחת שלי וזיין אותי בהנאה” הפסיקה לספר ואני לא שאלתי יותר.
מה שאמא שלי לא ידעה זה שהביקור שלה אצל ראש השבט עלה לה במעמדה, בזכות להיות אשה אסורה, אשה השמורה למנהיג בלבד.
המנהיג ביקר אותה עוד לילה אחד, בלילה שאחרי, עשה לה את הסימן והיא נעמדה לאט על ארבע, בלי חשק, כאב לה בכל הגוף והיא בכתה.
יומיים אחרי עבדנו בשדה שליד המערה, כל הנשים והילדים ביחד אספנו תפוחי אדמה, המנהיג עמד לידנו, צופה בנו, מפקח.
היה חם וכשאמא שלי נגשה לשתות מים אחד מגברברי הלהקה הצעירים ניגש אליה, טפח בידו על ישבנה, נהם ועשה לה את הסימן!
כל הלהקה נעמדה והביטה, אמא שלי היתה המומה, נעצרה במקומה, מסתכלת על המנהיג במבט מתחנן אבל הוא רק סובב לה את הגב.
“אשה!” דחף אותה הגברבר בכוח, מפיל אותה לאדמה, איים באגרופו ושוב נהם ועשה לה את הסימן.
אמא שלי הבינה שאין לה ברירה, שכמו כל הנשים האסורות לפניה גם יומה הגיע והיא צייתה, ירדה במהירות על ארבע, עיניה באדמה, פשקה את רגליה והציגה מולו את ישבנה “תנענעי” ציווה הגברבר והכה אותה על ישבנה “אני רוצה לראות שאת רוצה אותי”.
חשבתי שאחי יתערב ויציל אותה, הרי הוא חזק כל כך ויכול בקלות להבריח את הגברבר, אבל הוא רק עמד בצד, השפיל עיניים ולא זז, יודע את מה שהמנהיג הודיע להם, שסר חינה של אמא שלנו בעיניו ומהיום היא אשה מותרת, שמהיום כל מי שרוצה יכול ושבכלל הוא, המנהיג, שלח את הגברבר.
אמא שלי הזיזה את ישבנה, משפילה עיניים ועושה מה שאומרים לה, חוטפת את הזיין שלו, בוכה ועושה קולות של נהנית, מחכה רק שיגמור, רק שיעזוב אותה.
אותו הלילה כל גברברי הלהקה עלו עליה, על אמא שלי, המנהיג דאג להבהיר לה באופן הכי מוחשי שעכשיו היא הרכוש של כולם, אחד אחרי השני המנהיג שלח אותם, את כל הגברים בלהקה, אפילו את אחי הוא שלח ואחי כמובן ציית והלך, אחד אחרי השני הגיעו לפינת המערה שלה ונעמדו לידה, נוהמים ועושים לה את הסימן והיא כנועה וצנועה, השפילה עיניים, עמדה מולם על ארבע, מפנה לעברם את ערוותה, מפשקת רגליים, מנענעת את פלחי ישבנה ונותנת להם לבצע בה את זממם.
הימים עברו, שדיי המשיכו לצמוח ואמא שלי דאגה ללמד אותי את מה שהיא ידעה. יצאנו לשדה והיא למדה אותי מה לקטוף ומה לא, איך לחבוש פצע ואיך לרפא מחלות אחרות, איך לבשל חזיר בר ואיך איילה, בקיצור הכינה אותי להיות אשה.
ביום היינו עובדות עם שאר נשות הלהקה או שהיא היתה מלמדת אותי ואחרי הארוחה, כשנשכבנו בפינת המערה שלה, ידענו שעוד מעט יגיע שוב אחד מגברברי המערה, או לפעמים שנים, יעשה לה את הסימן הידוע והיא כנועה וצייתנית תעמוד מולו על ארבע, תפשק בפניו את רגליה ותעשה לו כבוד, תנענע את ישבנה בשבילו ותיתן לו לזיין אותה, לתקוע את הזיין שלו עמוק בין רגליה, לזיין במהירות ולמלא אותה בזרמתו החמה.
הייתי רואה את זה ובוכה, מחכה שיגמרו ונצמדת אליה, מחבקת אותה, יודעת שגם היא בוכה, בשקט, בלי דמעות, בלי להתלונן ובכל זאת הייתי מרגישה.
עוד חורף עבר, שדיי צמחו ואחי הפך חזק יותר ויותר, הצייד הכי טוב בלהקה, הכי חזק, המנהיג היה שולח אותו למשימות הכי קשות ומסוכנות וכשחזר היה מביא לאימי את חלקי הבשר הכי טובים, אחרי אלה שקיבל ראש הלהקה כמובן, בא ומניח לפניה, מבטו מושפל וחוזר לשבת בין הגברים, הציידים.
אחר כך הגברים הפסיקו לעלות אל פינתה של אמא שלי בלילה, אולי כי אחי אמר להם משהו, אולי המנהיג ואולי בגלל שהיא כבר לא היתה צריכה ללכת למערת הנשים האדומות והם הפסיקו להנות ממנה.
באחד הימים, כשאחי נשלח למסע צייד מרוחק, עבדנו בשדה, קוצרות ומזיעות. המנהיג ניגש אל אימי, נהם ועשה לה את הסימן, מאז שהפכה למותרת הוא לא עשה לה את הסימן, אפילו כשהיתה מתרחצת בנחל ומשפשפת את עורה בעליי הלבנדר היה מתעלם ממנה ונותן לאחרים לזיין אותה.
אמי ירדה במהירות על ארבע, עושה לו כבוד, מפנה לעברו את ערוותה, מפשקת רגליה ומגלה בפניו את הכוס שלה, מנענעת בישבנה ושדייה הגדולים נעים גם הם קדימה ואחורה, ואז הוא התכופף והעביר את האצבע בין שפתי הכוס הרטוב שלה, הריח וטעם את אצבעו ובעט בה בישבנה, מפיל אותה לאדמה כמי שאין בה יותר תועלת וניגש לאשה אחרת, אשה צעירה ויפה, ילדה מילדות הלהקה שגדלה לאשה ונשארה בלהקה וככזאת עמדה לרשות הכלל, נעמד לידה, נהם לעברה בקול ועשה לה את הסימן.
אם יש משהו שמעליב אשה, משפיל אותה אפילו יותר מגבר שתוקע אותה בתחת, זה גבר שעושה לה את הסימן בפרהסיה ואז, כשהיא מוכנה עבורו על ארבע, בודק באצבעו ובועט בה בישבנה כאילו היא כבר יבשה, זקנה שלא שווה שגבר יבוא בה, בדיוק כמו שעשה המנהיג לאימי.
אמי שכבה על האדמה, מושפלת ובוכה ולידה המנהיג זיין בהנאה את האשה הכורעת על ארבע, נוהם בקול והיא הצעירה, שסוף סוף זכתה לטעום בפני כולם את טעם הזרג המפואר של המנהיג, יללה כחתולה מיוחמת הבאה אל סיפוקה.
רציתי לרוץ אליה, לאמא שלי, אבל אשה אחת אחזה בי “לא עכשיו, הוא ירביץ לך, תני לו קודם לגמור וללכת”.
המנהיג זיין בהנאה את האשה שמתחתיו, מילל מתענוג, אוחז במותניה וכותש אותה במרץ, שואג ומודיע לכולם שמהיום היא רק שלו, שאומנם היא נולדה בלהקה אבל הוא המנהיג החליט והיא אסורה לאחרים, ואימי שוכבת ורואה, קפואה במקומה מפחד ובושה, לא זזה עד שהמנהיג גמר בשאגה, ממלא את הצעירה בזרעו, הודף אותה חזק, כמו שעושה גבר שנהנה מהזיון והגיש את הזיין המכוסה במיציהם לאימי, אוחז בראשה ומצמיד אותו לפיה, מוסיף לעלבונה.
“תנקי אשה!” שאג ואמא שלי מצצה לו, מלקקת ומנקה את הזיין שלה בלשונה עד שדחף גם אותה והלך, רק אז שחררה אותי האשה ואני רצתי אליה, מחבקת ומנשקת אותה, עוזרת לה ללכת לפינה שלה במערה רק כדי לגלות שהיא כבר לא שלנו, שהמנהיג נתן אותה במתנה לאשה הצעירה שבחר עבורו ושאנחנו צריכות לחפש לעצמנו פינה חדשה באפלולית המערה.
אמא שלי השביעה אותנו, הילדים, לא לספר לאחי, כנראה שהיא חששה שהוא לא יעבור על זה בשתיקה ופחדה ממה שיקרה, אבל לא היינו צריכים, כזה דבר אי אפשר להסתיר.
אחי חזר אחרי יומיים בראש קבוצת הציידים שהוביל, עמוסים בבשר ופרוות, בהתחלה הוא נראה רגוע ושלו, כאילו כל מה שקרה אינו עניינו, כאילו מקבל את דין המנהיג בהכנעה.
בערב, כשכל הגברים גמרו לאכול, עלה המנהיג ראשון לאזור הנשים, כמנהג השבט, וזיין שוב את האשה הצעירה שתפסה את מקומה של אימי במערה, מודיע ללהקה ביללות תאווה ומצמוצי שפתיים עד כמה הוא נהנה ממנה.
אחר כך הוא חזר מסופק ונתן לאחי את הכבוד להיות השני, לבחור מישהי נקיה וריחנית ולא אשה שמישהו כבר ביקר בה לפניו.
המנהיג היה בטוח שאחי ילך, כמו תמיד, לאותה אשה שהיה הולך אליה, האשה עם השיער הצהוב החלק והשדיים הגדולים והזקופים, זאת שכולם מתוך כבוד ופחד לא התקרבו אליה אפילו כשהיתה האשה המותרת היחידה הנקיה.
המנהיג היה כל כך בטוח שיבחר בה עד ששלח אותה במיוחד לנחל להתרחץ ולהשתפשף בעליי הלבנדר הריחניים אפילו שלא יצאה ממערת הנשים האדומות, להתכונן לקראת אחי ולפנק אותו, אבל אחי עבר על פניה והמשיך, עובר את כל הנשים וממשיך להתעלם עד שהגיע לאמא שלי ושלו, נעמד לידה, נהם נהימה חזקה ובדיוק כמו אז, כמו בפעם הראשונה שלו כגבר, עשה לה את הסימן!
שקט הוטל במערה, גם אמא שלי קפאה במקומה, מסתכלת על אחי במבט מתחנן, יודעת כמו כולם שאחרי מה שהמנהיג עשה לה, אחרי האיתות הברור לכל הלהקה שלא לעשות לה את הסימן, לגשת אליה זאת התגרות שעלולה להתפתח לתגרה ואולי אפילו הגליה של אחי מהשבט אבל אחי עמד על שלו “אשה! ארצה!” שאג בכעס מנופף מול עיני אמו באגרופו הקמוץ ושוב עשה לה את הסימן המפורש.
במין פחד כזה אמא שלי נעמדה על ארבע כשעיניה מושפלות לרצפה והפנתה לו את אחוריה, מפשקת רגליה, חושפת בפניו את הכוס שלה ומקשקשת בישבנה בתנועות של כבוד ויראה.
אחי התכופף אליה והעביר את בוהן ידו בין שפתי הכוס שלה, חודר וטובל בתוכו, מעביר רעד בכל גופה, אחר כך הוא קרב את האצבע לאפו והריח ומשם אל פיו וטעם, משמיע קולות מצמוץ חזקים בשפתיו שפרושן רק אחד, האשה רטובה ומוכנה ואני הולך לדפוק אותה!
אחי נעמד מאחוריה ופתח את הפרווה שלמותניו, חושף ומציג את אברו האדיר, זרג זקור ומוכן לפעולה, כופף את ברכיו, מכוון את הזיין אל בין שפתי הכוס שלה, דוחף רק מעט, מישיר מבט מתריס אל המנהיג, מחייך, שואג ותוקע עצמו בתוכה, תקיעה חזקה ומהירה, כמו צייד המטיל את החנית שלו, דוחף וחודר למעמקי הכוס שלה וסוחט ממנה גניחת הנאה ראשונה.
תגובת המנהיג היתה מהירה, לא ישירות נגד אחי, בכל אופן חבל לאבד צייד כמוהו, הגברים במעגל דיברו במהירות, מתווכחים, לא שמעתי על מה, אבל אז קם אחד הגברברים הצעירים, קצת מפוחד, הלך לכיוון הנשים ונעמד ליד האשה הקבועה של אחי, זאת עם השיער הצהוב שהתרחצה במיוחד עבורו, נהם ועשה לה את הסימן והיא ציתנית נעמדה מולו על ארבע, מגישה לו את אחוריה לדפיקה, מפשקת רגליה, לא מנענעת בישבנה אבל פותחת בפניו את הדרך לתוכה.
כל המבטים הופנו לעבר אחי, מצפים לתגובתו, אבל הוא רק הגביר את הקצב, החזיק במותניה של אמא שלי וטחן אותה מהר וחזק, לא מתייחס לגברבר, נוהם את נהימות ההנאה שלו, בקול גדול, שכולם ישמעו, עד שנמתח כולו, ילל יללה ארוכה וגמר בתוכה, ממלא אותה בזרמתו הגברית החמה.
חיבקתי את אמא שלי, שוכבת לידה ומפחדת שכל רגע מישהו יבוא ויעשה לה את הסימן ואני אצטרך ללכת שוב לצד. אחי חזר למעגל הגברים שסביב המדורה שבפתח המערה, ראיתי אותו נוהם משהו, מכה על החזה באגרופו, אני לא יודעת אם זה בגלל מה שהוא אמר או בגלל מה שהמנהיג עשה לה אבל באותו הלילה אף אחד לא בא לאימי.
בבוקר הכל נראה כרגיל, כאילו התקרית עם אחי לא היתה, יצאנו שוב לעבוד בשדה, נשים וילדים, הגברים התגודדו בצד השדה, לימדו את הבנים הלכות צייד והתאמנו בהטלת חנית.
כשהמנהיג ניגש אל האשה עם השיער הצהוב, נהם בקול, עשה לה את הסימן והיא מהרה וירדה לכבודו, נעמדה על ארבע ורגליה מפושקות בהכנעה ופתחה בפניו את שעריה, איש עדיין לא תאר לעצמו מה יקרה אבל אז ראיתי שגם אחי מתקרב לקבוצת הנשים, ניגש לאותה אשה צעירה שהמנהיג לקח רק לעצמו, זאת שתפסה את מקומה של אימי במערה, נעמד לידה, טפח על ישבנה בחוזקה, נהם בקול גדול, כזה שאי אפשר להתעלם, ועשה לה גם הוא את הסימן!
מסביב הכל נעצר, כל המבטים הופנו אל המנהיג, למה שעשה אחי היתה רק משמעות אחת בחוקי השבט, קריאת תיגר על שלטונו של ראש הלהקה, הכרזה ברורה אני יותר חזק ממך ואני אעשה מה שאני רוצה, ואצלנו בשבט החוק פשוט וברור, החזק מנצח, החזק קובע, החזק הוא השליט!
שתי בררות יש למנהיג להקה במקרה כזה, לוותר ולפרוש, ובכך לאבד את מנהיגותו, או להלחם על מקומו, להוכיח שהוא עדיין החזק בלהקה, וזה בדיוק מה שעשה מנהיג הלהקה שלנו כשעזב את האשה עם השיער הצהוב רגע לפני שחדר לתוכה ורץ אל אחי, נוהם בזעם, שאגות מפחידות, מכה על חזהו בתנועות מאיימות, דוחף את אחי וקורא לו לבוא להלחם נגדו במעגל הגברים.
המנהיג ואחי עמדו זה מול זה, מוקפים במעגל הגברים המחזיקים ידים, שומרים שאף אחד מהם לא יברח לפני שהקרב יסתיים ויקבע המנצח.
מאחורי הגברים עמדה שאר הלהקה, נשים וילדים, צופים ונוהמים בקול, מחכים שהקרב יתחיל, ממתינים לראות מי חזק יותר? מי ינצח? ובעיקר מי המנהיג?
המנהיג ואחי עמדו בידים ריקות, בלי סכינים וחניתות, בוחנים זה את זה, שואגים כדי להפחיד, המנהיג התקיף ראשון, ככה זה במנהגי השבט, מנסה להפיל את אחי ללא הצלחה, אחר כך הם התחילו להלום באגרופים, מכים ומנסים להתחמק מהשני.
אחי אחז במנהיג, חיבק אותו ושניהם נפלו על האדמה, מתגלגלים בעפר, פעם זה למעלה ופעם השני, מנסים לחנוק וממשיכים להכות, נוגחים בראש ומכופפים ידים.
החוק בקרב פשוט, החזק מנצח ושני הגברים היו חזקים, חוטפים ולא נכנעים, קמים ועומדים מזיעים, מכוסי דם ובוץ וממשיכים להלום אחד בשני, עדיין ללא הכרעה.
מכה חזקה הפתיעה את אחי והוא נפל לאדמה, המנהיג קפץ עליו אך הוא בלם אותו ברגליו והעיף אותו, מפיל אותו, נעמד חזרה ושוב הם התגוששו, ממשיכים להכות אחד את השני מכות נמרצות.
שני הגברים התנשפו בקול, המכות נעשו חלשות יותר, ואז אחי הצליח להכות את המנהיג בבטנו, מכה חזקה שקיפלה אותו לשנים, ואחריה עוד מכה בראש שהפילה אותו לאדמה ובעיטה בצלעות שסחטה מהמנהיג צעקת כאב חזקה ועוד מכה, ועוד מכה, ממשיך להכות ברצף ולא נותן לו להתאושש.
המנהיג שכב על הרצפה ואחי התיישב על ישבנו, דוחף בשתי ידיו את ראשו של המנהיג לתוך האדמה, חונק אותו עד שהרגיש שהמנהיג נחלש ורק אז הניח את ברכו על חוט השדרה של המנהיג, אחז בראשו ומשך לאחור, כופף אותו כאילו מנסה לשבור את גבו.
זעקת הכאב של המנהיג הבהירה עד כמה כואב לו, זעקה של מי שיודע שאין לו סיכוי, שהוא צריך להכנע או שאחי ישבור את גבו והוא לא יוכל לזוז לעולם, עוד ניסיון נואש להשתחרר אבל אחי רק משך את ראשו של המנהיג חזק יותר, מגביר את הכאב וסוחט ממנו עוד צעקה, חזקה עוד יותר.
“נ-כ-נ-ע” הרעידה צעקת המנהיג את האוויר “נ-כ-נ-ע!!!” המשיך עד שאחי עזב אותו וקם, מניח לו לשכב כואב על האדמה, קם וכמו שהוא, עירום ומלוכלך אבל עם זקפת ניצחון אדירה, הניח את רגלו על ראשו של המנהיג, לחץ לאדמה והשמיע את שאגת הניצחון שלו, בדיוק כמו שהיה שואג אחרי שצד דב גדול או אריה, שואג ומתופף על חזהו בגאווה וכל הלהקה עומדים מסביבו ומריעים למנהיג החדש.
“תקשרו אותו” ציווה אחי, מצביע על המנהיג השוכב מושפל על הקרקע ושלושה גברים מהרו לקשור את ידיו ורגליו של המנהיג המובס ברצועות עור רחבות.
ככה, כמו שהוא, עירום, מלוכלך ומזיע מהקרב ועם זקפה אדירה שקיבל מהניצחון המפואר, ניגש אחי לצעירה שתפסה את מקומה של אימי, זאת שקודם הוא עשה לה את הסימן והיא לא צייתה, אחז בשערה וגרר אותה אחריו, חיוורת ובוכה, למרכז המעגל ושם, מול עיניו של המנהיג הקשור והמובס, הפיל אותה בכוח לאדמה “אשה!” שאג לעברה ועשה לה את הסימן!
הפעם היא צייתה במהירות, נעמדה על ארבע ופישקה רגלים, עיניה מושפלות לאדמה וישבנה מוגבה, ערוותה גלויה בפניו והיא נוהמת כחתולה מיוחמת המתחננת שיעלו עליה, מתחנפת ומנענעת בישבנה בתנועה מזמינה.
אחי התכופף ותקע אצבע חוקרת בין שפתי הכוס שלה, דוחף והיא מנענעת עצמה סביב האצבע שבתוכה, אחר כך הוציא והריח, עשה פרצוף זועף, לא מרוצה ושוב דחף, בודק שוב והיא מחווירה עוד יותר, מוציא ומרחרח, לא טועם ומתכופף מעליה, מכוון את הזיין ודוחף אותו בכוח לכוס שלה, תוקע עמוק, חזק, כאב לה אבל היא רק חייכה, נוהמת בעונג, ממשיכה לנענע את ישבנה סביב הזרג המכובד שנתקע בתוכה.
אחי זיין אותה מהר וחזק, היא צועקת באושר והוא לא מוציא הגה מפיו, רגע היא הפסיקה לנענע בישבנה והוא שלף את הזיין שלו מתוכה אחז בו בידו, כיוון, ותקע אותו שוב, תקיעה חזקה, בכוח, הישר בישבן!
הזיין הגדול שלו קרע את פי הטבעת שלה וחדר למעמקיה, צעקת הכאב שלה החרידה את הדממה, צועקת מכאב ובוכה מבושה, אחי, המנהיג החדש, השפיל אותה, תקע אותה בתחת, לא כמו ההשפלה שהמנהיג הקודם השפיל את אימי אבל עדיין כתם שהוטבע בה לדראון עולם.
אחי גמר בתוכה, מציף את אחוריה בזרמתו ויצא ממנה, לא עושה לה כבוד, לא מפיל אותה לאדמה כמו שגבר שקיבל את סיפוקו עושה לאשה, מנגב את אברו בפרוות חלציה, עוד מעשה שלא עושים לאשה מכובדת, ושלח אותה עם שאר הנשים להכין ללהקה ארוחת ניצחון מכובדת, צלי טעים לארוחת הערב החגיגית שאחריה יחליט מה עושים בה ובמנהיג המובס.
אחי עשה כבוד לאימי, פרש לשמאלו פרוות דב גדולה והושיב אותה ואותנו, הילדים הצמודים אליה, ומימינו פרש פרווה נוספת, ועליה הושיב את האשה עם השיער הצהוב והבן הקטן שלה, דומה כל כך לאחי אבל עם שיער צהוב, מודיע בכך לכל גברי הלהקה שמהיום הם נשים אסורות, שמהיום הן רק שלו!
כל הלהקה ישבה ואכלה במעגל שבמרכזו מדורה גדולה, מאירה ומחממת, יושבים וקורעים מהבשר שלפניהם, אוכלים וממצמצים בשפתיים בהנאה, כולם עירומים על פי מנהג השבט, עושים כבוד למנהיג החדש, ורק הוא יושב זקוף וגאה, וזר פרחים שאימי קטפה והכינה מונח על ראשו.
אחר כך הלכנו כולם למערה הכחולה, אל ראש השבט והכוהנת הגדולה שחייה איתו, הולכים ולפידים בידנו ונעמדים מולם ברחבה הגדולה.
אחי כרע על ברך ימין לפני ראש השבט אחז בכף ידו של ראש השבט והצמיד את גבה למצחו, אות וסימן שהוא מכיר בו כמנהיגו ומתחייב לציית לו, נהם נהימה של כניעה ונישק אותה מתוך כבוד.
הכוהנת הגדולה פרשה את פרוות האריה על כתפיו של אחי, הפרווה המסמלת את היותו המנהיג, ראש הלהקה שלנו, אחר כך התפללה בקול, מברכת אותו שיצליח, מברכת את הלהקה והשבט ובסוף ברכה את אימי שילדה וגידלה את המנהיג החדש.
אחר כך ראש השבט חזר למערה, אחי נעמד במקומו ליד הכוהנת הגדולה וכל הלהקה עברה לפניו, קודם הגברים, הציידים, עוברים אחד אחד וכורעים ברך, אוחזים בכף ידו ומצמידים את גבה למצחם, אחר כך נוהמים נהימה של כניעה ומנשקים את גב כף ידו והוא אוחז בהם בשתי ידיו, עוזר להם לקום, מחבק אותם, אחד אחד, וטופח בחיבה על גבם.
אחר כך עברו הנשים האסורות, האשה עם השיער הצהוב ואימי, כרעו לפניו על ברכיהן, מצמידות את ידו למצחם, אחר כך מנשקות ומצמידות אל בין שדיהן ושוב הוא עזר להן לקום וחיבק אותן, אחריהן עברו שאר הנשים, אחת אחת, כורעות על הברכים ומצמידות את גב כף ידו למצחן, מנשקות ומצמידות אל בין שדיהן ואז מסתובבות ומגביהות את ישבנן, מפשקות רגליים וחושפות בפניו את פתחיהן, מנענעות בישבנן בתנועה מזמינה כאילו אומרות בוא גם אלינו, גם אנחנו שלך, גם אנחנו רוצות להרגיש אותך המנהיג בתוכנו.
והאחרונים עברו הילדים, עוברים במבט מושפל ומצמידים את גב ידו למצחם, מנשקים והולכים ורק אותי עצר אחי, נגע ובדק את שדיי שגדלו, אחר כך התכופף, הרים אותי בקלות בידיו והציג אותי בפני הכוהנת הגדולה שהכניסה אצבע בין רגליי, נגעה בין שפתי הכוס שלי, לא חדרה אבל העבירה בי מין רעד שכזה, הריחה את האצבע, טעמה ומצמצה בהערכה בשפתיה, אחר כך נתנה גם לאחי להריח ולטעום וגם הוא מצמץ ולחש לה משהו והיא לחשה לו חזרה ורק אז הוריד אותי ונתן לי ללכת ואני, מסמיקה כולי, רצתי חזרה לאימי והתחבאתי מאחורי גבה.
חזרנו למערה בשיירה, הולכים ולפידים בידנו, הגברים בראש, נוהמים, והנשים אחריהם, מיללות בשמחה. תוך כדי הליכה אמא שלי הכינה אותי לקראת מה שהולך לקרות, שלב אחרי שלב, ונסתה להסביר לי גם למה.
לא קל להסביר, הדיבור שלנו, של כל השבטים, היה מורכבות ממילים בודדות, מכמה משפטים פשוטים וקצרים, הרבה נהימות של הנאה ושל כאב, של כעס ושל התחנפות, וכמובן סימנים, הרבה תנועות ידיים מוכרות וידועות כמו הסימן הידוע של גבר לאשה כשהוא רוצה לעשות בה מעשים ולבוא על סיפוקו.
בפתח המערה שכב המנהיג המובס, קשור ועירום, ולידו ישבה האשה הצעירה כשהבת שלה בזרועותיה, מחכים לאחי, למנהיג החדש שיקבע את גורלם.
שני גברים גררו את המנהיג המובס והשכיבו אותו בתוך המעגל, לפני אחי שישב גאה על האבן הגדולה השמורה למנהיג, אחד מהם התחיל לפתוח את רצועות העור הקושרות אותו ושני גברים אחרים כיוונו את החניתות שבידם לעברו, מאימים עליו שלא יעשה פתאום מעשה שטות ויתנפל על אחי.
שתי אפשרויות עמדו בפניו של המנהיג המובס כשפתחו את רצועות העור ושחררו את רגליו וידיו, האחת לקום וללכת, ככה, כמו שהוא, עירום, בלי בגד וחנית, בלי אוכל, בלי אבני אש להדליק מדורה, ללכת בגאווה אבל כמעט בלי סיכוי לשרוד את הקור של החורף ואת החיות הרעות שחיכו לו בחשכת היער.
והאפשרות השניה להשאר, לוותר על הכבוד ולתת לאחי המנהיג לקבוע את גורלו ובה בחר המנהיג המובס כשנעמד על ברכיו מול אחי, השפיל את ראשו לקרקע בכניעה והפקיד את עצמו בידי אחי, לטוב או לרע, שומע את הנהמות מסביב ומחכה למוצא פיו של אחי.
כשאחי נעמד כל הלהקה השתתקה, ככה זה אצלנו כשראש הלהקה קם לדבר, יושבים במעגל מסביב ומחכים למוצא פיו, להחלטתו. אחי עמד והמנהיג המובס לרגליו, נהם נהמה חזקה ועשה לו את הסימן, הסימן שעושים לאשה, הסימן הידוע לרדת על ארבע!
המנהיג המובס, ציית בלי היסוס, ירד במהירות והפנה את אחוריו לעבר אחי המנהיג, הוריד ראש בכניעה עד שמצחו כמעט נגע באדמה ופישק את רגליו, הרים את ישבנו כאשה כנועה וציתנית וחשף את הפתח המכווץ בישבנו, עוד נהמה של אחי, הנהמה המוכרת לו, זאת שהוא עשה בעבר לנשים רבות, והמנהיג המובס התחיל לנענע את אחוריו בתנועות מגושמות, מנענע ונוהם בכניעה, מסמן ללהקה שהוא מרצון מוותר, שהוא מכיר באחי כמנהיג שמותר לו הכל, מותר לו אפילו לעשות לו, הגבר, את הסימן והוא מציית.
המתח עלה, כל העיניים הופנו לאחי, מצפות לראות את מעשיו, לראות האם יבעט באחוריו ובכך יגרש אותו מהלהקה, יגלה אותו להרים המושלגים המקיפים את העמק, או אולי?…
מדליק ופראי
מדהים אהבתי מאוד