פרוצדורה רפואית

את התסריט המופרך לסיפור הקליל והמאוורר הזה, שלח לי ידידי דנידין מאחד הפורומים העלומים אי שם במרשתת, הקרדיט לראש המלוכלך שלו. תהנו.

קוראים לי אלישיב ואני לא בחור חכם במיוחד, מה לעשות. למעשה יש אנשים שקוראים לי אידיוט. הם כנראה צודקים. ולא בגלל שרמת האיי קיו שלי מגרדת את המאה מלמטה, מה שנכון. אבל לא זו הסיבה שהם צודקים. בואו ואספר לכם למה אני אידיוט.

אנו זוג דתיים לאומיים בני עשרים ושמונה ועשרים וארבע בהתאמה. מוריה, אשתי הצעירה, היא אישה יפה מאוד ואני משוגע עליה עד עמקי נשמתי. גם היא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר בלשון המעטה, אבל איך אומרים – "מצא מין את מינו", גם אני לא גאון הדור כידוע. ענבי הגפן בענבי הגפן.

לפני כמה חודשים אשתי מוריה נכנסה להריון בפעם הראשונה. התרגשנו בכל נימי נפשנו, בכל זאת הריון ראשון של זוג צעיר זה לא עניין של מה בכך. חלפו החודשים וההיריון התחיל לתת בה את סימניו, אבל למזלי רק הבטן הלכה וגדלה ללא שאר תופעות הלוואי של ההיריון כמו התנפחות הרגליים, השמנה, בעיות וורידים וכו'. למעשה מוריה יפתה עוד יותר בזמן ההיריון, כשנוסף לה נופך נשי וחושני הרבה יותר.

הגענו לחודש רביעי ואנחנו בסבב האין סופי של ביקורים אצל רופאים שונים ומשונים. אל תשאלו כמה בדיקות גיליתי שיש: חלבון עוברי, בדיקות לגילוי תסמונת דאון, שקיפות עורפית, העמסת סוכר, סיסי שלייה וכו' ועוד כהנה וכהנה שמות שונים ומשונים שלראשונה נתקלתי בהם.

נקבעה לנו פגישה אצל רופא נשים ידוע לשעה תשע בערב, שעה מאוד לא שגרתית. אבל הרופא היה מעולה וקיבלנו עליו המלצות חמות. לכן למרות השעה המאוחרת והקשה, עשינו את המאמץ והגענו לפגישה. כרגיל אצלנו, הקדמנו מעט להגיע ובילינו את הזמן בחיטוט במגזינים הרפואיים המשעממים שנערמו בחדר ההמתנה. ניכר היה שאנחנו הפציינטים האחרונים שלו, כשלאט לאט הקליניקה התרוקנה ולא נשארה כמעט שום נפש חיה. לאחרי חצי שעה בערך של המתנה, נקראנו להיכנס אל הרופא על ידי גבר שאייש את שולחן המזכירה שכבר עזבה דקות מספר קודם.

נכנסנו בצעד קל אל המשרד של הרופא. הוא חייך לעברנו וקיבל את פנינו בסבר פנים יפות, כשהוא מאיר פניו במיוחד למוריה שהתמוגגה מתשומת הלב שקיבלה. היה נראה לי קצת מוזר, אבל בסך הכל הייתי גאה בה מאוד ושמחתי שהיא מרגישה מוחמאת. בשלב הראשון הוא עבר על התיק הרפואי של מוריה, שאל כמה שאלות ועיין בבדיקות קודמות וכו'.

"טוב, הכל נראה תקין סך הכל אבל אני רוצה בכל זאת לעשות בדיקה פיזית מאוד חשובה, כדי לראות שהכל מתנהל כשורה. זה בסדר מצידכם? הבדיקה לא חובה אבל מאוד מומלצת", הודיע הרופא כשהוא מביט בעיני שנינו לסירוגין.

אשתי אף פעם לא אהבה שרופא הנשים שלה בודק אותה פיזית, כך לפחות היא אמרה לי. אבל הריון ראשון, חוששים ומפוחדים כפי שהיינו, רצינו לעשות הכל לפי הספר. אשתי הנהנה בניד ראש שזה בסדר והיא מוכנה. אני מעולם לא הייתי איתה בבדיקות אצל רופא נשים ולא ידעתי למה לצפות.

"אוקי מעולה", פלט הרופא בשמחה מעט מוגזמת לטעמי והמשיך, "אני רואה שאת עם חצאית אז רק תורידי את התחתונים ותעלי למיטה". אשתי, כמנהג נשות המגזר שלנו, לובשת לרוב חצאית באורך סביר, הפעם היא בחרה בחצאית היריון ארוכה וכבדה ביותר משום מה.

הנחתי שהוא ייצא מהחדר כדי לאפשר לה להתפשט בפרטיות, אך להפתעתנו הוא נשאר, כשהוא מביט באשתי במין מבט לא ברור, בעודו משלב את ידיו בציפייה ונועץ במוריה את עיניו החודרות. אשתי החוששת עשתה לי סימנים עם העיניים שאני אגיד לו משהו. עשיתי לה חזרה עם הידיים מין תנועה של "מה אני יכול לעשות", מוריה נשכה לרגע את השפתיים והתחילה בלית ברירה לפשוט את תחתוניה למולו.

ידיה רעדו מעט והיא התקשתה קצת בתנועותיה, בייחוד שהחצאית הייתה כבדה ומסיבית והיא לא הצליחה להחזיק אותה ולפשוט את תחתוניה בו זמנית. הרופא שראה זאת הציע כשהוא פונה אלי, "אולי תעזור לה קצת להתפשט, זאת אשתך אחרי הכל", כשהוא מחייך בסלחנות גוערת.

"בטח", מלמלתי כשאני מעט נבוך. התכופפתי לעברה מוכנית, הרמתי לה את החצאית והפשלתי את התחתונים במורד רגליה הארוכות והיפות. מוריה ההמומה הוציאה בלית ברירה רגל אחת עירומה ויפה מהתחתונים הפרחוניים שהתגבבו על הרצפה ואז את הרגל השנייה, כשאני כל העת מחזיק לה את החצאית הכבדה מעל קו המותן, לא ממש יודע מה לעשות עם עצמי. החצאית הייתה ארוכה, כבדה מאוד ומסורבלת.

"למה שלא ניפטר מהחצאית הזו היא סתם מפריעה", הציע הרופא בנונשלנטיות. הבטתי בו בחשדנות, זה לא היה נראה לי מתאים לרוטינה נורמלית של בדיקה, אבל מה אני מבין. גם החצאית הזו באמת הייתה חתיכת משקל ומן הסתם תכביד ותסרבל את הבדיקה. רכנתי מאחורי גבה של אשתי ושיחררתי את הרוכסן. החצאית הכבדה צנחה לה מעצמה ונאספה לרגליה. מוריה המופתעת עמדה כך עירומה לגמרי מחציה ומטה, כשהיא אינה יודעת מה לעשות עם עצמה מלבד לכסות את מבושיה בידיה.

"וואו, אשתך מאוד יפה. זאת אומרת אל תיקח את זה לא נכון, אני סתם מציין עובדה", אמר הרופא באגביות שנראתה לי מעט מעושה. אשתי מעט הסמיקה ואני מילמלתי, "תודה, אני חושב…", כשאני מבולבל מהמחמאה הלכאורה מעט לא הגונה, בסיטואציה הספציפית הזו.

אוקיי, בואי אני אעזור לך להתרומם על הכיסא, הציע הרופא. הוא אחז בידה של מוריה והיא ניסתה ללא הצלחה לטפס על מיטת הטיפולים המורמת לתנוחת ישיבה, כשהיא מגינה בו זמנית על איבריה המוצנעים בידיה. באמת משימה לא פשוטה. "בואי" אמר הרופא, "תני לי לסייע לך" ובלי יותר מדי גינונים הוא פשוט שלח את שתי ידיו ואחז בישבנה העירום של אשתי, כשהוא מרים אותה באוויר.

לטשתי עיניים כלא מאמין בידיו החופנות את הטוסיק הלבן והעירום של אשתי, אבל היה נראה שהוא פשוט עוזר לה להתרומם למרות הצורה המאוד מוזרה שבה הוא בחר לעזור. הוא השתהה מעט כשהוא מחזיק אותה כך ואחרי כעשר שניות שמט אותה כשהיא יושבת על המיטה המורמת. הסיטואציה הייתה קצת מוזרה בעיני, אבל מסעירה ומרגשת משום מה. בחיים לא חשבתי שאני אראה את אשתי חשופה כך ליד גבר אחר ואפילו בסיטואציה "קלינית" כזו. זה היה קצת מדליק.

מוריה הייתה נראית כמו ציפור כלואה, לחוצה וחוששת. היא הסתכלה עליי ועל הרופא במבוכה כשהיא סוגרת את רגליה ומכסה בידיה על מפשעתה החשופה. רגליה הלבנבנות העירומות והארוכות של אשתי שהיו משוכלות וסגורות כדי להגן על פרטיותה, היו יפהפיות. המחזה היה סקסי להפליא. חייכתי אליה בחום וניסיתי לעודד אותה, אפילו עשיתי איזה פרצוף מצחיק שאני עושה לה תמיד. אחרי כמה שניות היא חייכה בחזרה ולאט לאט התחילה להפשיר.

"טוב, אני צריך שתרימי מעט את החולצה כדי שנוכל לבצע אולטרא סאונד חיצוני". מוריה שכבר הייתה יותר בטוחה בעצמה, שלחה את ידה האחת והרימה את חולצתה עד מתחת לחזה השופע שגם ככה היה גדול, אבל בעקבות ההיריון גדל עוד יותר. ידה השנייה לא עוזבת לרגע את חלציה.

"יש לך בטן ממש יפה", אמר הרופא, "חמודה וקטנה כזאת. נראה שלא יישארו לך סימני מתיחה".

"אהה, תודה" אמרה אשתי וחייכה במבוכה כשהיא מביטה בי במבט תמה, חייכתי גם אני אליה כשאני משדר לה שהכול בסדר, נוסך בה תחושה של ביטחון ושל שליטה במצב.

הרופא מרח ג'ל כלשהוא והצמיד את מכשיר האולטרה סאונד לבטנה העגולה של מוריה. "אתם רואים", החווה הצביע לעבר המוניטור שליד המיטה, "הנה העובר המתוק שלכם, בן 16 שבועות. נראה יפה כמו אימא שלו". הבטנו מרותקים במסך וההערה שלו חלפה לנו ליד האוזן. "ברוך השם, נראה שהכול בסדר עם העובר. אני חושב שזה בן, אם כי יש לו איבר מין קטן יחסית כך שייתכן ואני טועה. מעניין ממי הוא לקח את זה", הוסיף הרופא ללהג.

הסמקתי מהרמז העבה שהוא שיחרר לחלל האוויר, אבל אשתי הביטה מרותקת במסך ולא שמה לב למה שנאמר. אחרי כמה דקות בהן התבוננו כאוות נפשנו בבננו הבכור שעשה את הופעת הבכורה שלו על המוניטור, הרופא אמר, "טוב, לא נעים לי להפריע להורים המאושרים אבל זמני קצר וצריך להמשיך בבדיקות. אני חושב שאם אתם כבר כאן אז נעשה בדיקה ידנית לסרטן השד, זה חשוב מאוד".

"מוריה, תתרוממי מעט ותפשילי את החולצה מעל החזה", הורה הרופא לאשתי בטון פסקני. "את לובשת חזיה?", שאל. מוריה הסמיקה מעט והנידה ראשה בשלילה. "מצויין, ככה הרבה יותר נוח, בזמנך החופשי", הפטיר הרופא באגביות מעושה.

אשתי הצייתנית שלחה שוב את ידה האחת במעט יותר ביטחון אך עדיין בחשש, והרימה בתנועות מהססות את חולצתה הצמודה מעל חזה. שדיה הגדולים והשופעים פרצו להם ממקום כלאם, כשהם רוטטים ומתנדנדים להם מעט עד שנכנעו לכוח המשיכה ונחו להם במקומם. שדיה הכה מוכרים של אשתי היו גדולים ולבנבנים, כשפטמות וורודות, גדולות ובולטות מאוד עיטרו אותם במרכזם.

"וואו, מוריה", קרא לפתע הרופא בהערצה, "איזה חזה יפה יש לך". הופתעתי מחוסר המקצועיות שלו, אבל הנחתי שבהיותו גבר, אי אפשר שלא יתרשם מנשים יפות אפילו כשזה מקצועו והוא בטח רואה אותן לאלפים. אחרי הכל גבר נשאר גבר.

"ובכן תודה… אני חושבת", ענתה מוריה כשהיא מסמיקה מבושה אך בבירור מוחמאת מאוד. הסיטואציה בה גבר אחר מחמיא לאשתי העירומה על השדיים שלה הייתה ביזארית מעט, למרות הכסות הקלינית כביכול. עם כל זאת התחלתי להתחרמן, כשאיברי מתחיל לאט לאט להזדקר לו.

"אוקיי, בשביל הבדיקה הפיזית, אני אצטרך לגעת לך בשדיים מוריה, זה טכני לגמרי אל תחששי", בעודו ניגש במבט חוקר לעברה. הוא שלח את ידיו ואחז בשדיה של אשתי שהתכווצה מעט למגעו. הרופא התחיל לחפון וללטף במה שהיה נראה כמו הנאה לא מבוטלת את שדיה הגדולים והחלביים, בוחן את מרקמם המוצק של שדיה ההריוניים תחת ידיו החוקרות. הזין שלי התקשה לו כמעט לגמרי בתוך המכנסיים הלוחצים שלי.

לא יכולתי להתאפק יותר, "אה, דוקטור, זה… זה נורמלי מה שאתה עושה?!", שאלתי בחשש. מה שהיה נראה שהוא פשוט ממזמז את אשתי, אבל מה אני מבין בכלל בבדיקות רפואיות.

"אל תחשוש, זו פרוצדורה שגרתית וטריוויאלית. אני מחפש גושים שעלולים להיות קרצינומליים וחס ושלום יוכלו לסכן את אשתך. אל תחשוש, ככה עושים בדיקה פיזית היום. לא היית רוצה חלילה לאבד את השדיים היפים של אשתך בגלל גילוי מאוחר מדי של המחלה "ההיא", אה?!", ענה לי הרופא בקול אגבי, כשהוא לא מפסיק לחפון וללטף לאשתי את השדיים.

"אה, אוקיי. בסדר, סליחה אתה יכול להמשיך", נבהלתי מעט מהאיום המוחשי שנזרק לחלל האוויר. ההסבר שלו היה נראה לי קוהרנטי ומרשים, ועם השילוב של מונח מקצועי לא מובן – העבודה נעשתה. החלטתי לשתוק ולתת לו לעשות את העבודה שלו, גם אם מסתבר היה שהוא פשוט נהנה מלחפון לאשתי את השדיים. אולי בליבי נרגעתי מעט, אבל בתוך המכנסיים שלי המצב הסלים בהדרגה.

נראה היה שגם מוריה נהנית מכל רגע, היא ישבה שם בעיניים עצומות והתנשמה עמוקות. פרגנתי לה, מה כבר יכול להיות, שתהנה מהבדיקה. הרופא התחיל לחפון ולמעוך חזק יותר את הציצים שלה, מסיים מדי פעם בצביטה קטנה לפטמותיה הבולטות שהתחילו להזדקר עוד יותר עם כל משיכה וצביטה שלו בבשרה המגורה. היא התחילה להתנשם בכבדות יתר עם כל צביטה ומשיכה.

אחרי כחמש דקות של בדיקה יסודית ובלתי מתפשרת הרופא הכריז פתאום; "טוב, אני חושב שהכל בסדר עם השדיים שלך מוריה, נראה שאין כאן בעיה", בקביעה החלטית משהו, בעודו משחרר באיטיות מאוד מרגיזה את אחיזתו מהציצים הענקיים של אשתי, במה שהיה נראה כמו צער לא מבוטל.

"אנחנו נתקדם לבדיקה הבאה שזה לראות אם את יכולה להתרחב מספיק בשביל הלידה. עכשיו תפשקי את הרגליים", הורה הרופא בקול. מוריה החלה לציית ולפתוח את רגליה היפות מעט בחשש, כשאיבר מינה מתחיל לבצבץ ולהיחשף לו. "עוד, תפשקי עוד", פלט הרופא בקול משתוקק. "הנה יש כאן מקום מיוחד לשים את הרגליים", והרופא שלח את ידיו ומיקם את רגליה של מוריה בתוך תושבות מיוחדות שהחזיקו את רגליה מפושקות בפישוק רחב במיוחד, כשהכוס שלה חשוף ומגולה לעיני כל.

הכוס של מוריה היה חלק לגמרי. היא עשתה טיפולי לייזר לא מזמן והכוס שלה היה חלקלק כמו טוסיק של תינוק. המחזה היה סקסי ביותר והזקפה המתמשכת שלי התחילה לענות אותי, מה שעיוות את שיקול הדעת שלי. הרופא עבר מצד המיטה ונעמד בין רגליה המפושקות, כשהוא בוהה במה שהיה נראה כמו הנאה בלתי מוסתרת, בחריץ המתוק של אשתי.

"סליחה על השאלה" פלט הרופא פתאום, "עשית לייזר?" כשהוא בוהה בכוס היפהפה של אשתי.
"כן, למה אתה שואל?", ענתה מוריה במבוכה כשהיא מסמיקה.
"זה פשוט מאוד יפה", ענה כשהוא מחייך אליה בלי בושה ומיד מחזיר את מבטו אל בין רגליה המפושקות.
"באמת?!", שאלה מוריה כשהיא ללא ספק מוחמאת מאוד למרות הסומק הכבד שפשט על לחייה.
"כן, תאמיני לי. אני רואה הרבה איברים של נשים, וכזה כוס יפה מזמן כבר לא ראיתי", ענה הרופא כשהוא מחייך אליה. לא ידעתי שהמילה "כוס" – היא חלק מהטרמינולוגיה הרפואית, כנראה שיש לי מה ללמוד.

מוריה שהייתה כנראה מעוררת גם היא, חייכה אליו חזרה בביישנות כשהיא ממלמלת, "תודה, נחמד לשמוע, אני חושבת".

"טוב, עכשיו ברשותך מוריה, נבדוק מה המצב שם בפנים", מלמל הרופא בחצי הומור. מוריה הנהנה לו בראשה כשהיא בולעת את רוקה, כל גופה קפוץ ודרוך. הרופא לעומת זאת, בשיא הטבעיות, פשוט שלח את ידו לכוס שלה, נגע בעדינות בשפתי הפות הרכות והבשרניות שלה והתחיל לא פחות ולא יותר – ללטף לאשתי את הכוס. בלעתי את רוקי בתדהמה כשאיברי פשוט משווע להשתחרר מכלאו, בעוד הרופא בינתיים מנסה להחדיר מעט את אצבעו אל תוך הנרתיק של מוריה המכווצת.

אחרי כחצי דקה, בה ממשש הוא כאוות נפשו את איברה המוצנע בדרך כלל של אשתי, פצח הרופא את פיו ואמר, "יש לנו בעיה, אני חושב. האיבר יחסית קפוץ וסגור. תהיה לנו בעיה עם הלידה. כמה פעמים בשבוע אתם שוכבים?", שאל הרופא פתאום שלא ממין העניין והסתכל לעברי בסקרנות.

"למה זה רלוונטי, דוקטור?!", עניתי במבוכה כשאני מביט באשתי בחוסר אונים. היא הסבה ממני את מבטה כשנראה היה שגם היא עצמה מתביישת מהשאלה האינטימית.

"אני מנסה לעזור לכם כאן. לאשתך יש כוס ממש צר וקפוץ והתינוק שלכם כשיצא פשוט יקרע לה את הנרתיק", ענה הרופא. נחרדתי מהנבואה הקטסטרופלית.

"ויש מה לעשות עם זה?", שאלה מוריה בחרדה מועצמת עוד יותר.

"ובכן אם בעלך ישתף פעולה ויפסיק להתנהג בחשדנות, הכל יהיה בסדר. אני מבטיח. כמה פעמים אתם שוכבים שאלתי", הוסיף להקשות, כשהוא מרגיע מעט את עצביי החוששים. החלטתי לשים בו את מבטחי, לפעמים צריך להאמין באנשים.

"אההה, בערך שלוש", עניתי בקול צרוד ובמבוכה הססנית לשאלה הפולשנית.

הרגשתי מאד מוזר עם המצב, אבל מצד שני סקרן אותי מאד לאן הוא הולך עם זה, גם הזקפה המטרידה שמיאנה לעזוב אותי לא הקלה על הסיטואציה המחרמנת. הוא הסתכל עליי וכנראה ראה את ההתרגשות שלי ואמר, "בא תתקרב. אני רוצה להראות לך משהו". קרבתי אליו ועמדתי ממש לידו בין הרגליים הארוכות והפשוקות לרווחה של אשתי, כשאני והרופא במרחק של לא יותר מארבעים סנטימטר מאיבר המין החשוף שלה.

"אתה רואה את הכוס של אשתך", החווה לעבר הנרתיק של אשתי, "הוא צר מדי, אתה רואה?! אני בקושי מצליח עכשיו להכניס יותר מאצבע. צריך לפתוח ולהרחיב אותו כדי שאוכל להכניס את המכשיר המיוחד שלי. אחרת הוא פשוט לא ייכנס".

"מה זה המכשיר המיוחד הזה?", שאלתי בקול חושש.

"ובכן, זה מכשיר מיוחד שהבאתי משוויץ. למעשה אין אותו בשום קליניקה חוץ מאצלי. מה שהוא עושה זה שכשמחדירים אותו פנימה לנרתיק של האישה, הוא שולח פולסים חשמליים ומעסה את שרירי הנרתיק הפנימיים שלה שהופכים לגמישים יותר, כך אחרי סדרה של טיפולים חד שבועיים עד לפני הלידה, האיבר של אשתך יהיה יותר גמיש ויעמוד בעומס ובמתיחה של הלידה מבלי להיקרע", הסביר הרופא במילים פשוטות.

"אהההה, איזה יופי", הגבתי וחייכתי אל אשתי, מבחין בהקלה הפושטת בעיניה למשמע הבשורה שישנו פיתרון לבעיה שלנו.
"אני אכניס כמה אצבעות וננסה להכין את אשתך למכשיר, כרגע היא צרה מדי למכשיר, אוקיי?!", שאל קבע הרופא. הסתכלתי על מוריה בשאלה, והיא חייכה אליי בגבורה כמאשרת.

הרופא שלח שוב את ידו והתחיל לפתוח את שפתי הכוס החיצוניות שלה, כשבידו השנייה הוא החדיר ללא גינונים את אצבעו היישר לתוכה. מוריה פלטה אנחה לא רצונית. הרופא חייך אליי בידענות וחזר להתבונן על הכוס הרך אותו מישש וליטף ללא בושה. אצבעות ידו האחת עלו ונגעו בדגדגן שלה, מתזזות ומלטפות אותו לאט לאט כשבידו השניה הוא החל להניע את אצבעו פנימה והחוצה בתנועות זיון קלות.

מוריה פלטה פתאום אנקה קולנית ומיוסרת מהפה. "כואב לך, הכל בסדר?!", שאל הרופא באמפטיה.

"לא, לא זה בסדר. זה פשוט נעים לי. סליחה", הסמיקה מוריה כשהיא מביטה בי בהתנצלות. חייכתי אליה, משדר לה שהכל בסדר ושתרגיש נוח. הרופא מצידו הכניס עכשיו עוד אצבע והתחיל לפמפם את אצבעותיו מהר יותר ויותר וללטף בו זמנית את הדגדגן שלה, והיא מצידה המשיכה להיאנח בקולניות יותר ויותר. הגניחות שלה חירמנו והטריפו אותי, הייתי חייב לעשות משהו עם הזיקפה המכאיבה שלי. הכוס של אשתי התחיל לפלוט נוזלים ולהשמיע קולות של רטיבות, במגע עם אצבעותיו המפמפמות בתוכה.

"אוו זה מצויין", אמר הרופא, "אתה רואה? היא מתחילה להיות רטובה וזה מעולה. עוד מעט נוכל להחדיר את המכשיר".
"סליחה שאני שואל", נזכרתי לרגע בשאלתו הפולשנית מלפני כמה דקות, "למה שאלת אותי כמה פעמים אנחנו מקיימים יחסי מין?", תהיתי, כשאני מנסה להבין את הקשר.

"ובכן, אשתך תצטרך להגיע לכאן כל שבוע לטיפול במכשיר כהכנה ללידה. עכשיו, אין לי זמן להכין אותה למכשיר ככה כל פעם, יש לי פציינטים לטפל בהם. חשבתי שאתם תקיימו יחסים לפני כל ביקור וככה היא תגיע כבר "פתוחה" ורחבה מעט ולא אצטרך לבזבז זמן ככה בכל ביקור. אבל אני לא משוכנע שזה יעזור", ענה הרופא בביטול, כשהוא ממשיך לאונן לאשתי המעונגת והיא ממשיכה כמובן לגנוח ולהיאנח.

"למה לא?", תמהתי, "זה נשמע כמו רעיון ממש טוב".

"ובכן, איך להגיד את זה, אני חושש שאולי האיבר שלך לא מספיק רחב וגדול בשביל להכין אותה למכשיר ותסלח לי בבקשה", ענה הרופא בהתנצלות לקונית אך פסקנית, כשהוא ממשיך למזמז את הכוס של אשתי שהגניחות שלה כבר הבקיעו רקיעים, מה שלא עזר לזיקפה המעונה שלי ובטח שלא לשיקול דעתי המעורפל.

"למה אתה חושב ככה", התקוממתי בקולניות על הזילזול המופגן שלו בגבריות שלי.

"ובכן, אתה יודע, הבן שלך לא מצויד באיזה כלי מרשים במיוחד כמו ששמת לב, וזה די ברור ממי הוא ירש את זה", המשיך הרופא להשפיל אותי. "יודע מה, ייתכן ואני טועה. תוציא את האיבר שלך החוצה ונבחן את ההתאמה שלו למשימה, אולי זה כן יספיק", הציע הרופא באמפטיות.

לא הייתי צריך הרבה יותר מזה כדי להיפטר מהמכנסיים הלוחצים והמעיקים. בשתי תנועות חדות פתחתי את רוכסן המכנסיים, שלשלתי אותם אל ברכיי ובגאווה הוצאתי את איברי שידעתי כבר שהוא זקור למלוא שמונת הסנטימטרים שלו.

נראה שהרופא המסוקרן שעצר כבר קודם מלאונן לאשתי, מתקשה להתאפק מלצחוק, למרבה העולב. אבל הוא עטה על פניו פרצוף רציני ואמר, "אמממ, אני לא יודע, האיבר שלך צריך להגיע עד לנקודה מסוימת בתוך הנרתיק. אחרת הנרתיק של אשתך יתרחב רק מבחוץ ואני לא אוכל להחדיר את המכשיר שלי", הסביר לי באורך רוח. "יש לך איבר שביחס לרוב האוכלוסייה הוא, איך לומר את זה בעדינות, קצת קטן", המשיך הרופא לסנוט בי.

"סליחה", עניתי בכעס, "כאילו שלך יש איבר גדול יותר, אתה סתם מספר סיפורים. יש לי איבר נורמלי לחלוטין, אפילו אשתי תגיד לך שהוא מצויין בשבילה", והבטתי באשתי שהשפילה את עיניה במבוכה, אך למרבה הצער סירבה לתמוך בי. אוי לבושה.

"ובכן למעשה יש לי איבר גדול יותר משלך ואני אשמח להראות לך", ענה הרופא. למרבה תדהמתי הוא פשוט התחיל לפשוט את מכנסיו, כשהוא חושף לעינינו הנדהמות – זין גדול וקשה כבר (קשה להאשים אותו), שהיה נראה גדול ועבה משלי יותר מפי שתיים. מוריה פלטה אנקת הפתעה והביטה מוקסמת בזין הענק שלו.

"כן, זה שמונה עשרה סנטימטרים מכובדים בהחלט", אמר הרופא בזחיחות. "אבל אתה יודע מה, ייתכן והאיבר שלך יספיק למטרה הספציפית הזו, אני לא יודע", הוסיף בהסתייגות, כשהוא מלטף כל העת את איברו הזקור מול עיניה המהופנטות של אשתי העירומה.

"איך נדע אם זה מספיק?", שאלתי בתמימות.

הרופא הירהר לרגע, ואז כאילו ניצנץ במוחו רעיון הוא פלט, "אתה יודע מה? בוא, תחדיר אותו לאשתך ואני אבדוק באולטרסאונד לאן הוא מגיע בתוך הנרתיק. ייתכן וזה מספיק, לך תדע".

אשתי שהקשיבה לחילופי הדברים קראה, "אלישיב, זה רעיון ממש טוב, בוא נבדוק את זה, ייתכן וגם אתה מספיק בשביל המשימה הזאת, בוא תיכנס אלי והרופא יבדוק כמו שהוא מציע".

הטון המקטין של דבריה קצת השפיל אותי, אבל הייתי חייב ממילא להכניס את הזין המגורה והאדום שלי לאן שהוא, כך שבלי לחשוב יותר מדי הסכמתי גם אני. התמקמתי בין רגליה המפושקות של אשתי ובאבחה אחת חדרתי אליה, מוציא ממנה אנקת הפתעה. היא הייתה רטובה מאוד והחדירה אליה הייתה אחת הטובות אי פעם. התחלתי מבלי משים לנוע בתוכה ולזיין את אשתי באיטיות, כשאני מוציא ממנה יפחות עונג שקטות.

"היי היי, חכה רגע אל תזוז", קרא הרופא. "אני צריך שתהיה נעוץ עד הסוף כדי לבדוק באולטרסאונד לאן אתה מגיע". עצרתי בחוסר רצון בתוך הכוס החם והרטוב של אשתי ממתין לרופא שיסיים את הבדיקה שלו. הרופא שוב מרח באיטיות מרגיזה כמות נכבדה של ג'ל על בטנה התחתונה והביט במוניטור.

"זה לא טוב, אתה לא מגיע לנקודה הרצויה. למעשה אתה ממש בפתח של הנרתיק איש יקר. אתם בבעיה. אני כנראה לא אוכל לטפל בכם, אין לי זמן להתעסק עם ההכנה של אשתך למכשיר, זה גוזל הרבה זמן שאין לי", אמר הרופא בצער מעושה.

מוריה נחרדה והחלה להתייפח, "אלישיב, מה נעשה. זה מכשיר ייחודי שרק לו יש. אני לא רוצה שייקרע לי הנרתיק", כשהיא משתנקת בבכייה בחשש עמוק מהצפון לה. ליבי יצא אליה, אבל מה יכולתי לעשות, אין לי את הציוד הנדרש.

"ובכן, אולי יש דרך", קרא הרופא בהיסוס, "אולי אממממ, אם אפשר להציע, אולי אני יכול להשתמש באיבר שלי כדי להרחיב את הנרתיק של אשתך. הוא מגיע לנקודה הנדרשת בצורה וודאית".

"היי, היי", קראתי בכעס, "מה אתה חושב לעצמך? שאני אתן לך לשכב עם אשתי?! מה אתה חושב שאני?", צעקתי, כשאני מרים את קולי בעצבים.

"בוא נירגע", השיב הרופא. "אני רק מציע פיתרון לבעיה שלכם. אתה יודע, למעשה לא מדובר פה ביחסי מין לשמם, אלא בפיתרון פרוצדוראלי לבעיה רפואית קלינית. אני בטוח שכל רב שלכם שתשאל אותו יגיד לך שזה בסדר. זה פיתרון טכני שבלעדיו בריאותה של אשתך בסכנה", אמר הרופא, כשהוא מגייס את כל כושרו הרטורי והמשכנע מאוד, יש לציין.

חשבתי על הדברים לרגע. היה פה הרבה היגיון במה שהוא אמר. נראה שיש פה טיפול שיכול לעזור לנו מאוד והחסם היחידי לכאורה הוא מעשה חדירה טכני שאין בו כוונה לשם מין, כמו החדרת מכשיר רפואי לצורך הענין. לא הייתי תלמיד חכם גדול בלשון המעטה, אבל זכרתי שסוטה נשפטת על ניאוף רק במקרה ש"מעלה בו מעל", מה שאין פה, שהרי אם זה יקרה זה ברשותי ובהסכמתי. ומדובר פה בבריאות של אשתי והרי פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה.

ועדיין כשההיבט ההלכתי איך שהוא נראה היה לי פתיר, למרות שתלמיד חכם גדול כידוע אני לא, בהיבט האנושי לא יכולתי להביא את עצמי לאשר לגבר אחר ליהנות מגופה של אשתי ולחדור אליה, כמה שהוא לא יטען שזה "הליך פרוצדוראלי קליני" או משהו בסגנון הזה, בסופו של דבר הרופא הזה יכניס את הזין שלו לתוך הכוס של אשתי. אבל אילו ברירות היו לי, הייתי אובד עצות פשוטו כמשמעו.

בעוד אני מהסס ומתלבט לכאן ולכאן, אשתי פתאום קראה לי, "אלישיב, אני לא מבינה מה אתה מהסס. איזה ברירות יש לנו? אתה רוצה שהכוס שלי יהיה קרוע ומושחת אחרי הלידה?! מדובר פה בהליך רפואי נחוץ", כשהיא צועקת בקולה הדק והגבוה.

"אבל, אבל", זעקתי במחאה, "מוריה ! הרופא הזה הולך לקיים איתך יחסי מין, את מוכנה להסכים לכזה דבר?", שאלתי בפליאה.

"שמעת את הרופא, זה מעשה טכני בשביל לפתור בעיה רפואית. יש בעיה אצל אשתך היקרה שאם לא יטפלו בה, המצב שלי לא יהיה טוב. זה אפילו לא יחסי מין. תחשוב שזה כמו להכניס חפץ תמים, אין לזה משמעות", נאמה מוריה העירומה בלהט חוצב להבות.

"אוקיי, אוקיי, שיכנעת אותי", אמרתי בתבוסה. "אנחנו נעשה את זה", אמרתי לרופא בקול נכאים, כשאני בולע את רוקי בהשלמה. שלפתי את עצמי באיטיות ובחוסר רצון מהכוס החם והצר של אשתי, והחוויתי ביד רועדת לרופא מדושן העונג לתפוס את מקומי.

להגיד שהוא מיהר אל בין רגליה המפושקות של אשתי יהיה בלשון המעטה, הבחור הנלהב פשוט רץ כשהוא כושל וכמעט מפיל את הסטנד של המוניטור לידו הוא עמד. נעמדתי לצידה של אשתי העירומה, כשאני מביט בחוסר אונים ברופא המחויך שמחכך את איברו הגדול והשמן על פתח הכוס הרטוב של אשתי. אחרי כמה טפיחות עם ראש איברו על הפתח הצר שלה, כשהוא כנראה מנסה להרטיב את עצמו, הוא התחיל לדחוף את איברו הקשה והפועם לתוך אשתי הנאנקת.

"הווו", גנחה מוריה בקול רם, כשהזין שלו החל לחדור לתוך הנרתיק שלה. כששמעתי אותה גונחת, עיכלתי לפתע כי כבר אין דרך חזרה. אשתי היא כבר לא רק שלי, גבר אחר יודע אותה עכשיו בצורה הכי אינטימית שיש. הרופא אחז בירכיה של אשתי, רכן קדימה ודחף עוד כמה סנטימטרים של גבריותו העבה לתוך החריץ הצר שהוכרח להתרחב סביבו. הודיה נאנקה ורגליה נפתחו עוד. זה היה פשוט מחזה קשה לצפות בגבר אחר חודר לאשתי וכובש אותה. למרות זאת הייתי פשוט מהופנט למחזה הסוריאליסטי.

הרופא נתן מהלומה עזה וחדר במלואו אל תוך אשתי הצווחת באבחה אחת, כשאיברו נעוץ לכל אורכו בתוכה. הוא נאנק בהנאה כשהוא מתענג לוודאי על התחושה ההדוקה של הכוס הצעיר של מוריה סביב איברו הענק. "אווו", גנח הרופא בעונג כשהוא עוצם את עיניו בהנאה, "איזה כוס צר יש לאשתך אלישיב, זה כזה טוב", הוסיף בקול מעונג.

הוא התחיל לזיין אותה, בהתחלה בתנועות איטיות, כאילו מנסה להרגיל אותה לאיברו ולאט לאט הגביר את הקצב כשהוא דופק אותה חזק ומהר, בעוד היא גונחת ומייבבת ללא הפסקה. גם הרופא נאנק וגירגר בהנאה כל זמן שהוא זיין אותה.

אחרי כמה דקות הוא עצר לרגע והסתכל עלי, "אלישיב יקירי, יש שם ידית בצד המיטה. אם תוכל במטותא ללחוץ עליה היא תכופף את הכיסא חזרה למיטה וככה יהיה לי יותר נוח לזיין את אשתך". החוצפן הזה, זה פשוט לא ייאמן. לא הייתה לי הרבה ברירה, בייחוד שמוריה תלתה בי את עיניה המצועפות כאילו ממתינה שאני אציית. צייתתי, מה כבר יכולתי לעשות.

מסעד הכיסא הרחב הושכב אחורה והפך חזרה למיטת קליניקה רגילה. הרופא לא ביזבז זמן טיפס על המיטה, הרים את אשתי ומיקם אותה בשכיבה על המיטה, פישק שוב את רגליה וחדר אליה שוב באבחה אחת כשהיא צורחת מרוב עונג. הרופא הישיר אלי מבט כשהוא מחייך במה שהיה נראה כמו לעג, בעודו מזיין אותה. הוא הביט כל העת היישר בעיני במה שהיה נראה כמו מבט של חדוות ניצחון. לפתע הוא פנה אל אשתי, "מוריה, אל תתני לבעלך המסכן לעמוד ככה בצד, תעשי לו קצת נעים עם היד שלא ירגיש בודד".

קרבתי מעט יותר אל המיטה ואשתי הנאנקת הושיטה את ידה המטלטלת לקצב הדפיקה שהיא קיבלה, אחזה באיברי הזקור והמעונה והחלה לשפשף אותו במרץ כשהרופא בין רגליה לא מפסיק לזיין אותה ולהיאנח בקולניות מרגיזה מרוב עונג. עצמתי את עיני גם אני והתמכרתי בהנאה שבהשלמה לסיטואציה המינית המשכרת.

בעוד הרופא דופק אותה חזק יותר ויותר, החלה אשתי דוחפת את עצמה לכיוון הזין העבה שלו להנאתה האישית, מזדווגת מרצונה עם הרופא המזיין אותה, כשהיא גונחת ללא הרף. למירב תדהמתי היא נאנקה בקול מלא תאווה, "אהה תזיין אותי, תזיין את הכוס שלי, דפוק את הכוס שלי חזק יותר. איזה איבר גדול יש לך, זה לא להאמין", הרופא בחיוך פטרוני העניק לאשתי את מבוקשה, כשהוא דופק את גופה הענוג חזק עוד יותר, להנאתה של מוריה הזועקת שהייתה בעולמות אחרים מרוב ריגוש. עמדתי שם בהלם ובאלם מוחלט מרוב תדהמה, מה זה המילים האלו שיוצאות מהפה של אשתי. וחוץ מזה מדובר בפרוצדורה רפואית, היא לא אמורה להנות מזה ככה.

"אווו, זה כזה טוב. מותק, תתפוס לי את השדיים, תחפון אותם, תמעך אותם", ייללה מוריה בעונג. לתומי חשבתי שהיא מדברת אליי, אז שלחתי את ידיי לציצי המרקד שלה והתחלתי ללוש אותו מתמכר למרקם הרך והענוג כשכל העת הזין שלי מקבל טיפול אישי מהיד החמה של אשתי.

"לא אתה טיפשון", מלמלה אשתי בקול מוטרד, "זה הוא מזיין אותי, לא אתה. אתה יודע כמה אני אוהבת שחופנים לי את השדיים כשמזיינים אותי, עכשיו הוא מזיין אותי". הסרתי את ידיי בעלבון משדיה הנהדרים מאפשר לידיים של הרופא להחליף אותי. ידיו של הדוקטור שקעו בתוך הרוך הצרוף והמפנק שהיו שדיה של אשתי. הוא מיעך, לש וחפן אותם שוב ושוב בעודו משגל אותה להנאתו, כשהוא לא שוכח לצבוט מדי פעם את פטמותיה הרגישות.

"איזה שדיים נהדרים יש לך מורייה", מלמל הרופא באקסטזה כשהוא ממשיך לזיין אותה כל העת, "אני יכול למצוץ אותם?". מוריה הנהנה בחיוב כשהיא מייבבת מרוב עונג, "אוו כן, תמצוץ לי את השדיים, תינק לי מהפטמות".

הרופא האט מעט את קצב תנועות הזיון שלו וגחן אל חזה המגרה של אשתי. הוא קירב את פיו נוטף הריר מרוב תשוקה אל שדיה המגרים האחוזים בידיו והתחיל ללקק את פטמותיה. קודם ליקק פטמה אחת ואחריה את השניה, מרפרף בלשונו לסירוגין על פטמותיה המגורות, ואז הכניס את הפטמה הימנית לפיו ומצץ אותה ארוכות ביניקה קולנית, כשהוא לא מפסיק לזיין אותה כל הזמן בתנועות איטיות. אחר כך הוא עבר לפטמתה השמאלית חוזר על המעשה, מוצץ אותה בשקיקה ובקולניות יתירה.

לא יכולתי להחזיק מעמד יותר, ובכמה תנועות מהירות של ידי על הזין האדום והנפוח מרוב ריגוש, פלטתי את זרעי בכמה מטחים מהירים על זרועה של אשתי שכבר מזמן הפסיקה לאונן לי, כשחיוך חלומי נסוך על שפתיה. לא היה נראה שמישהו מהם שם לב בכלל שגמרתי.

אחרי כמה דקות של משגל רגוע יחסית, נראה היה שהרופא מחליף הילוך. הוא אחז בידיו את ירכיה ולאחר מכן הוא כופף את ברכיה לעבר כתפיה, מקפל אותה כששדיה הגדולים נמעכים תחת לחץ ברכיה. כשרגליה החטובות והארוכות נחות על כתפיו, הוא התחיל שוב לדפוק אותה כמו בוכנה של קטר. מוריה יבבה בחוסר ישע אך בעונג צרוף. הרופא ריתק אותה בתנוחה זו מה שהפך אותה חסרת אונים לגמרי לשליטתו המלאה. הוא השתמש בכל המסה של גופו על מנת להחדיר את הזין שלו אל תוכה. הרופא הזה פשוט מעך אותה עם כובד גופו בכל מהלומה שלו אל תוכה. הוא לא סתם זיין את אשתי, הוא פשוט טחן לה את הצורה.

מוריה צרחה בהיסטריה חייתית עם כל דפיקה שלו אל תוכה. הוא בעל אותה מהר יותר ויותר, הולם בה שוב ושוב בלי הפסקה בקצב הולך וגובר. אשתי צווחה כל הזמן, בעודה נדפקת ללא רחמים. הרופא הזה פשוט השתמש בה להנאתו ועשה את זה בכוחניות מכוונת כאילו להמחיש לי איך באמת מזיינים אישה. זה היה משפיל אך באופן ביזארי מחרמן ביותר, הזין שלי התחיל לפרפר מעט ולהתעורר מחדש.

פתאום נשמעה דפיקה על הדלת. "יבוא…", קרא הרופא בקול כשהוא ממשיך לזיין את אשתי. מה יבוא, נחרדתי לעצמי, כשאשתי שוכבת עירומה ומפושקת על שולחן הטיפולים והגניקולוג שלה מזיין אותה בחדווה. עוד לא הספקתי להוציא מילה והדלת נפתחה ובחור צעיר נכנס. איך שהוא נכנס חיוך ממזרי הופיע על פניו כשראה את המתרחש והוא החל לפשוט את בגדיו בזריזות.

"היי היי מה קורה, מי זה, מה קורה כאן?", מחיתי כשאני זועק בקול.

הרופא עצר לרגע את תנועת המשגל האינטנסיביות שלו אל תוך אשתי. "זה עובד, הוא המתלמד שלי, הוא גם מטפל פה בנשים. וכשאני לא אוכל "להרחיב" את אשתך, הוא יצטרך לעשות את זה וחשוב שאשתך תכיר אותו. הסר דאגה מליבך". כיווצתי את גבותיי בחשד, אבל אשתי חסרת הסבלנות התחילה לנוע תחת הרופא כאילו מאיצה בו להמשיך לזיין אותה. וויתרתי, מה יש לעשות, מתלמד שלו אחרי הכל ומדובר כאן בפרוצדורה רפואית אחרי הכל.

"עובד, בוא לפה. בוא תעמוד פה בצד השני של המיטה לידה", הורה הרופא. עובד העירום כבר לחלוטין, התקרב בזריזות למיטה כשזקפה חלקית מתנדנדת בין רגליו. "מוריה, תכירי, זה עובד הוא יחליף אותי לעיתים ויטפל בך גם הוא עם המכונה". מוריה העירומה והמיוזעת חייכה אליו בביישנות. בעודה אומדת אותו במבטה, עיניה נדדו מבלי משים לכלי הכבד שבין רגליו ומיד חיוכה הביישני התרחב מעט והיא פלטה, "אווו, נעים להכיר".

"מעולה, עכשיו מוריה את יודעת למצוץ? תמצצי לעובד את הזין כשאני מזיין אותך, אוקיי?", הורה לה הרופא בטון מצווה. עובד קרב אל מוריה שהפנתה אליו את פניה ובלי הקדמות תקע את הזין שלו אל תוך פיה שנפער לרווחה. למיטב ידיעתי היא לא ידעה יותר מדי למצוץ, לא עשינו את זה מעולם. זה לא ממש מותר אני חושב, יכולה להיות בזה בעיה של זרע לבטלה. בכל אופן נראה היה שמוריה עושה ככל יכולתה ועושה את זה לא רע, כי עובד התחיל גם הוא לגנוח בהנאה.

"איך היא מוצצת, אה עובד?!", גיחך הרופא בשאלה רטורית לעובד המעונג, "מפתיע שבחורה דתיה אדוקה יודעת למצוץ ככה", מלמל הרופא בהערכה. "תשחק לה בשדיים הענקיים האלה שלה, היא אוהבת את זה". עובד כמובן לא ביזבז רגע, שלח את ידיו ואחז בשדיה המתנדנדים, אוסף ולש אותם כשהוא מועך וצובט את פיטמותיה בהנאה.

כל העת הרופא המשיך לזיין אותה בקצב מוטרף כשהוא מתרומם ויורד בין רגליה, גופו מכה בגופה בקול טפיחה של בשר המכה בבשר. הייתי חסר מילים והבטתי במחזה ההזוי במבט זגוגי אטום. "זה לא אמיתי מה שקורה פה עכשיו", חשבתי לעצמי. צבטתי את עצמי, עצמתי את עיניי ופקחתי אותם, ושוב אני רואה את אשתי הצנועה והחסודה נבעלת ומשומשת על ידי שני גברים בו זמנית.

אחרי כמה דקות של מציצה מושקעת במיוחד, עובד נאנק כשהוא התקרב לשיאו. הוא אחז בידו האחת באחד השדיים שלה מוחץ וסוחט אותו, ובידו השניה שלף את הזין שלו מפיה כשהוא מאונן במהירות ומשפשף בכוח את איברו האדום והנוקשה "אה, אני גומר, אני גומר לך על הציצים", נהם עובד. נתזים מהירים של זרע לבן נפלטו מהזין שלו על שדיה של אשתי.

"אוו כן", המשיך עובד לרסס את שפעת שפיכתו הצמיגית על שדיה ובטנה של אשתי. היא מצידה הביטה בסקרנות ובהתעניינות אמיתית במחזה הזה אותו היא רואה לראשונה, של זין שיורה זרע בעוצמה לכל עבר.

הרופא שעצר לרגע, מניח למתלמד שלו להגיע לפורקנו במנוחה, המשיך מיד לזיין את מוריה בתנועות ארוכות ואיטיות, אך עוצמתיות ביותר. כל נעיצה אגרסיבית שלו אל תוכה הרעידה את המיטה. אשתי התחילה למלמל ולגנוח מילים לא ברורות, כשהיא בבירור נהנית מכל רגע.

הרופא מצידו האיץ את התנועות כשהוא דופק אותה בקצב מטורף, לקול יבבותיה של אשתי המתמסרת לו. אחרי כמה דקות של משגל חייתי זה, התנועות של הרופא התחילו להיות תזזיתיות יותר ויותר. גניחות ההנאה והתאווה שלו התחילו להישמע יותר ויותר כמו של חזיר שמובל לשחיטה. נראה היה שהוא סוף סוף הולך לגמור. הוא נאנק והתחיל ליילל, "אההה, אני לא יכול להחזיק מעמד יותר, איזה כוס נהדר יש לך מוריה. אני הולך למלא אותו בזרע שלי".

רציתי למחות וכבר התחלתי לפתוח את הפה כדי לזעוק שיגמור בחוץ אבל אז שמעתי להפתעתי המוחלטת את אשתי זועקת לו בחזרה, "או כן, אני רוצה את זה בתוכי, תגמור עמוק בפנים, תמלא אותי בזרע שלך". זה השתיק אותי לחלוטין כשאני לא מאמין למשמע אוזניי. כנראה שהיא נסחפה בלהט הרגע, לא יכולתי להסביר אחרת את תחנוניה שהרופא יגמור בתוכה, למה שהיא תרצה את זה?!

הרופא החל לגנוח ולהשתנק כשקצף מצטבר בזוויות פיו, הוא נתן דפיקה אחת עצומה אל תוכה ונצמד אליה בכל כוחו כשניכר היה שהוא ממלא את הכוס אשתי בכל מה שהיה לו לתת, מרוקן את זרעו אל תוכה כשהוא מגרגר ונוהם בלי הפסקה. הוא התחיל לזעוק, "אההה אני גומר בתוכך, אני גומר לך בכוס הנשוי הצר והנהדר הזה שלך. אוך איזו שרמוטה", כשזעקות הגמירה שלו מתערבבות באנקות ההנאה והתשוקה של אשתי.

המילה שרמוטה בה הוא כינה את אשתי כשהוא גמר בתוכה היכתה בי לפתע. זו מילה רחובית מטונפת שמכנים בה נשים זנותיות ומופקרות. אשתי ממש לא כזאת, מחיתי בליבי, היא הרי שכבה איתו רק לצורך הטיפול. אבל פתאום צפו בזיכרוני מילות התאווה המופקרות בהם דרבנה אותו לזיין אותה וגניחות ההנאה והתשוקה שלה, ועוד יותר – תחנוניה בהם דירבנה אותו למלא אותה בזרע ולפתע לא הייתי כל כך בטוח. האם אשתי היקרה והאהובה היא בעצם… שרמוטה?! התחלחלתי בליבי רק מלחשוב על זה. הסחתי מיד את דעתי מהמחשבה הטורדנית.

אחרי כמה דקות, הרופא שהיה נעוץ עמוק בתוכה, הזדקף סוף סוף מעל גופה של אשתי, שלף את עצמו ונסוג ממוריה המייבבת והמצחקקת לחילופין כשהוא כושל בקושי על רגליו. הוא נשען לרגע על המיטה וסימן לי להתקרב שוב בין רגליה. הוא החווה לעבר הכוס הפעור של אשתי שזרעו התחיל לטפטף ולזלוג ממנו. הבטתי מזועזע אך מוקסם במחזה הזה של הכוס המשומש של אשתי, זה היה יפהפה בצורה ביזארית.

"אתה רואה, עכשיו הנרתיק שלה מוכן למכשיר הזה. פעם בשבוע ככה ואתם מסודרים", מלמל לי בשארית כוחו בקולו הצרוד. "אני מקווה שזה לא בעיה שגמרתי לאשתך בכוס", פלט הרופא פתאום, "הרי היא כבר בהיריון ממילא".

רציתי להגיד שזו בעיה ושזה לא בסדר, אבל אז הוא הוסיף, "חוץ מזה, הזרע שלי הוא חומר סיכה מצויין בשביל המכשיר, כך יהיה יותר קל להכניס אותו לנרתיק. אתה צריך להסתכל על זה כחלק מהפרוצדורה". זה סתם לי את הפה, הנהנתי בראשי בבלבול כשאני לא מפסיק להביט בין רגליה של אשתי. זרע נטף משם ללא הפסקה בקצב קבוע, גם שדיה ובטנה היו מכוסים בזרעו של עובד המתלמד, זה היה מחזה מהמם במופרעותו.

רגשות סותרים הציפו אותי בערבוביה. מצד אחד הרגשתי חרטה ורגשות אשם על שנתתי למעשה שפל כזה לקרות. מצד שני אולי זה היה מחויב המציאות, המילים "בעייה קלינית", "פרוצדורה רפואית", "נרתיק קרוע" וכו' הדהדו בראשי שוב ושוב. בנוסף, כנראה מבחינה הלכתית אין בעיה, למרות שרשמתי לפני לבדוק את זה יותר לעומק.

הצצתי בשעון, השעה הייתה כבר עשר ורבע בלילה. "מה עם המכשיר, הטיפול? אנחנו עושים את זה עכשיו?!", שאלתי לתומי, הרי בשביל זה עשינו את כל זה.

הרופא שעדיין התאושש לו מהמשגל המתיש, ניפנף בידו בביטול ומלמל, "זה מאוחר מדי, תשלח את אשתך מחר, או אני או עובד נעשה לה עם המכשיר".

"אבל מחר אתה תצטרך להרחיב אותה שוב, המכשיר שוב לא ייכנס", אמרתי בהתמרמרות, כשאני מדגיש היטב את המשמעות של "להרחיב אותה שוב", כשאני מתכוון בעצם ל-"לזיין אותה שוב".

"מה שצריך נעשה, אל תדאג", השיב לי הרופא בחיוך. לא דאגתי, הייתי בפניקה. הרגשתי שאולי עובדים עלי ולא ידעתי מה לעשות. מצד שני אולי אני סתם מגזים, מי יודע…

מוריה התלבשה לה באיטיות ולאחר מכן שירכנו את רגלינו מחוץ לקליניקה כשהרופא קורא אחרינו, "נתראה מחר, כן?!, אותה שעה?!" לא עניתי, אבל מוריה הסתובבה פתאום אל הרופא ופשוט אמרה, "כן, אני אבוא".

כל הדרך הביתה לא החלפנו מילה. האווירה היתה כבדה ומתוחה ואף אחד מאיתנו לא העז לשבור אותה. מוריה התחמקה כל העת מלהביט לי בעיניים. מאוחר יותר כשנכנסנו למיטה, נצמדתי לאשתי כשאני מתחכך בה ומלטף אותה. ככה תמיד הייתי יוזם עם אשתי סקס. הייתי חרמן ומתוסכל מאוד מכל מה שקרה ורציתי להיות קרוב אליה ולדעת שהיא עדיין שלי.  לאכזבתי הרבה, מוריה מלמלה בקוצר רוח שהיא עייפה וזה לא מתאים עכשיו והפנתה לי את גבה. הלכנו שנינו לישון, כשאני לפחות מתוסכל ומוטרד ועדיין המום ממאורעות הערב.

למחרת, בסביבות השעה שמונה וחצי בערב מוריה הודיעה שהיא יוצאת לרופא. ניסיתי להניא אותה מללכת. אמרתי לה שאולי כדאי להתייעץ קצת עם רופאים אחרים, אבל היא הייתה נחושה ללכת. "אני מכירה אותך, אם הנרתיק שלי יקרע ויתרחב אתה לא תרצה אותי יותר. אני עושה מה שאני צריכה לעשות", הטיחה בי בבכי. הרמתי ידיים בייאוש וצפיתי בה נעלמת מבעד לדלת הכניסה בעיניים כלות.

ישבתי על הספה ובהיתי בחלל אבל וחפוי ראש, כשאני אחוז שרעפים. התחלתי שלא ברצוני לדמיין מה קורה לאשתי שם בקליניקה. ראיתי בעיני רוחי את הרופא מפשיט אותה וממזמז לה את השדיים הגדולים והיפים שלה, ואחרי זה מזיין אותה בהנאה רבה כשמוריה מעודדת אותו כביום האתמול לזיין אותה ומתחננת אליו שוב שימלא לה את הכוס בזרעו.

להפתעתי הזין שלי התחיל להתקשות בדיוק כביום האתמול מהסיטואציה המופרכת. לא יודע למה, אבל זה שמישהו אחר שואב הנאה כה רבה מאשתי חירמן אותי מאוד. אוננתי כמו מטורף כשאני משפריץ את זרעי לכל עבר. אחרי זה ישבתי פשוט על הספה כשאני כוסס את הציפורניים וממתין לה.

מוריה חזרה הביתה בסביבות השעה אחת עשרה וחצי בלילה, כשהיא משתדלת לא להביט בעיני. היא נראתה עייפה ומותשת אך שלווה ורגועה באופן יוצא דופן, כשאני לעומתה הייתי נסער כמו שאני לא זוכר את עצמי מעולם.

"היי, הכל בסדר איתך?", פתחתי, "מה אמממ, מה היה שם? קיבלת את הטיפול?", שאלתי בזהירות כשאני צופה בה פושטת את מעילה ותולה את תיק היד שלה.

"כן, הכל בסדר", ענתה לקונית, "הטיפול גם עבר בסדר", התחמקה מוריה מלהתייחס לעצם כוונתי למרות שסביר שהיא ידעה בדיוק מה אני שואל. היא פסעה לחדר השינה ואני אחריה כמו כלבלב ממושמע.

"אממ", ניסיתי שוב לגשש, "היית רחבה מספיק? היה צורך ל… את יודעת נו…להרחיב אותך?", לחשתי בקול צרוד כשאני צופה באשתי היפה מתפשטת בגבה אלי.

"כן, היה צורך, הם היו צריכים להרחיב אותי בשביל הטיפול", ענתה בחוסר סבלנות, כשהיא נשארת עם חזייה ותחתונים.
"הם?!", עניתי מבולבל, "מה פירוש הם, מי מהם?", שאלתי במתח.

כאן היא איבדה את סבלנותה. "מה אתה רוצה לשמוע אלישיב, אתה נהנה מזה? כן, שניהם זיינו אותי. הגעתי לקליניקה והרופא היה עסוק אז הוא ביקש מעובד – המתמחה להתחיל להרחיב אותי בחדר הטיפולים השני. עובד עשה ככל יכולתו, אבל מסתבר שעדיין הייתי סגורה יחסית, כך הרופא אמר כשהוא הצטרף אחר כך, אז גם הוא נאלץ להרחיב אותי אחרי שעובד סיים איתי. אז שניהם זיינו אותי אחד אחרי השני, אתה מרוצה עכשיו?", ענתה מוריה בדמעות תסכול.

מרוצה אי אפשר לומר שהייתי, אבל הייתי חרמן בצורה מטורפת. בלי לומר מילה דחפתי את אשתי ההמומה למיטה וקילפתי את שאריות בגדיה מעליה כאחוז דיבוק. הסתכלתי במבט רעב על גופה המשומש של אשתי שהביטה בי בחשש, כשהיא רואה שאני מביט בה ומבין בדיוק מה עשו לה. שדיה היו סמוקים ופטמותיה בלטו מאוד, כנראה מרוב מעיכות יניקות ומציצות. הכוס שלה המתוק והסגור בדרך כלל, היה הפעם פעור, אדום ומורחב. הבחנתי בקנאה בזרם לבנבן שהתחיל לדלוף ממנה שוב.

"מה זה שם, זה זרע בכוס שלך?!", לחשתי כשנחשולי הקנאה גואים בי שוב ומאיימים להטריף את דעתי.
"אההה, כן, אני מצטערת", יבבה מוריה בחשש, "הם אמרו שזה טוב כנוזל סיכה למכשיר, אז נתתי להם לגמור לי בכוס".
"לשניהם?! מספיק אחד", תמהתי בתסכול כשאני מתרעם עליה בקול.
"ובכן, הרופא אמר שכמה שיותר חומר סיכה יכאיב פחות כשמחדירים את המכשיר אחר כך", הסבירה מוריה בהיסוס. נשמע הגיוני יש לומר, לא היה לי הרבה מה לענות על זה.

לא יכולתי לשאת את זה יותר. פשטתי את בגדיי הכי מהר שיכולתי, גהרתי מעליה וחדרתי אל אשתי המופתעת באבחה אחת, כשאני מזיין את הכוס המשומש שלה בקצב מטורף. אחרי לא יותר משתי דקות, ירידתי את מטען זרעי הרותח בתוך החור המשומש והמורחב שלה, שהצטרף לשני המטענים של הרופא והמתלמד שלו שכבר שכנו בתוכה.

כשחיבקתי אותה אחר כך לחשתי לה בעצב, "מוריה, אני לא אוהב את זה. את אהבת חיי ואני לא רוצה לאבד אותך. אני מרגיש שאנחנו בדרך לא טובה".

מוריה הרימה את ראשה, הביטה לרגע בעיניה הגדולות והיפות וענתה, "מה פתאום אלישיב שלי, מותק, אל תדאג. זה רק טיפול. זו פרוצדורה רפואית ואני עושה את זה בשביל הטיפול נטו. אני אוהבת אותך ורוצה רק אותך". זה הרגיע את עצביי הרופפים פחות או יותר.

וכך נוצרה לה רוטינה כל משך ההיריון. מדי יום שלישי בערב מוריה הייתה מתרחצת ,מתלבשת יפה ואפילו מתאפרת קצת ויוצאת לקבל "טיפול" אצל הרופא לקול מחאותיי השקטות שהלכו והפכו מינוריות יותר ויותר. הרופא הנבזי הזה והמתלמד שלו זיינו אותה כל פעם ביסודיות, כשאני יושב בבית מתוסכל ומאונן בלי הפסקה. כל פעם שהיא הייתה חוזרת מה"טיפול", עייפה אך מסופקת מאוד ללא צל של ספק, הייתי מושך אותה לחדר השינה, מפשיט אותה ומזיין לה את הכוס המשומש והמלא בזרע שלה ומוסיף את זרעי למה שהופקד בתוכה קודם.

אחרי כמה חודשים, היא ציינה באוזניי בתרועות שמחה שהטיפול עובד. "הנרתיק שלי כבר לא כל כך צר וקפוץ, הוא גמיש הרבה יותר". הוקל לי ושמחנו מאוד ביחד, ואז הצעתי לה שאם יש שיפור אולי כדאי להפסיק את הטיפול.

"הרופא טוען שאנחנו נאבד את כל ההישגים שצברנו, אם לא נמשיך את הטיפול עד הלידה", אמרה ותלתה בי את עיניה מלאות התום בתחינה. נכנעתי שוב. מסתבר שהיא צודקת, אם זה עובד לא כדאי להרוס.

נולד לנו תינוק יפהפה וחמוד ושנינו התאהבנו בו בטירוף. בברית המילה היה קשה למוהל קצת עם האיבר של בננו – הרך הנימול, הוא ציין שהוא – "קטן מדי"…

וכך עברו להם חודשיים ככה כשאנחנו מתמסרים שנינו לטיפול בבננו הקט. החיים השגרתיים זרמו להם על מי מנוחות וכבר הספקתי לשכוח את מאורעות ההיריון הביזאריים שעברנו. אשתי בדיוק הפסיקה לדמם אחרי הלידה, הנרתיק שלה חזר לקדמותו ויכולנו שוב לקיים יחסי מין. באמת התגעגעתי לזה, התגעגעתי אליה כל כך.

כמה ימים אחרי שהיא הלכה למקווה, ביום שלישי סתמי כזה, אשתי יצאה מקושטת ומאופרת מהאמבטיה. "לאן את הולכת כשאת מקושטת ככה, את יוצאת עם חברות?", שאלתי בנונשלנטיות.

"לא, אני הולכת לרופא", ענתה כשהיא נוטלת את תיק היד שלה.
"איזה רופא?" עניתי מבולבל להפליא.
"אתה יודע, הרופא עם הטיפול…", מלמלה כשהיא מסמיקה בבושה.
"אבל… אבל את אפילו לא בהיריון !", צעקתי בהשתוממות.

"הרופא התקשר אלי לא מזמן והתעניין אם הכל עבר בסדר. אחרי זה הוא אמר לי שכדאי לעשות את הטיפול גם הרבה לפני שנכנסים להיריון, התוצאות הרבה יותר טובות אם מתחילים מוקדם יותר, ואני רוצה עוד ילדים בהקדם", ענתה בפסקנות.

המילים פשוט נעתקו מפי, לא ידעתי מה לומר ואני הרי לא חזק במילים כידוע. בעיניים כלות צפיתי באשתי נעלמת שוב אל חיקו של הרופא, שללא ספק הולך ליהנות שוב מהזיון היסודי שהוא הולך לתת לה.

אחרי כחצי שעה, בעוד אני שוב מאונן כפי הריטואל הטקסי אליו שבתי כבן אבוד, כשאשתי ללא ספק מקבלת עכשיו את הזיון של החיים שלה, פתאום זה היכה בי.

אני כזה אידיוט! זה לא הטיפול שעזר להרחיב את הנרתיק של אשתי, זה פשוט הזין הגדול שלו ושל המתלמד שלו שהרחיבו אותה, אחרי חודשים ארוכים של זיונים עם זין גדול כמו שלהם. הרופא בטח דחף אחר כך איזה מכשיר סתמי לתוכה ועבד עליה שזו המכונה המדוברת.

ואולי, נחרדתי בליבי עוד יותר, לך תדע, אולי בכלל אין שום טיפול, או יותר גרוע, אולי בכלל אין שום בעיה. הרי מעולם לא ראיתי את אשתי מקבלת בפועל טיפול עם המכשיר, בעצם מעולם לא ראיתי את המכשיר בכלל. אולי מוריה פשוט נהנית מהזין הגדול שלהם ורצה לשם כי הם מספקים אותה כל כך טוב. נחרדתי מהמחשבה שייתכן ואשתי האהובה פשוט התמסרה לרופא ולמתלמד שלו במכוון, כשהיא אולי יודעת שאין שום טיפול. המחשבה המזעזעת הזו הביאה אותי כמעט להתקף חרדה.

זינקתי בחטף ממקומי, אספתי את מעילי ורצתי כאחוז אמוק לכיוון הדלת, כשאני מתייפח כל העת וזועק בייאוש, "מוריייההה…."

עכשיו אתם מבינים למה אני אידיוט?!

 

פרוצדורה רפואית
דירגו: 65 | ציון: 4.34





28 מחשבות על “פרוצדורה רפואית

בא לך לדבר קצת יותר לעומק? פורום סליזי מחכה לך.
  1. הלכתי עם אישתי פעם לרופא נשים היא ניראית טוב , בדיקה שגרתית במבט הראשון הוא התעקש לבדוק אותה , היא מתפשטת לידי חצי גוף ועולה על הכסא , מפסקת את רגליה ונשענת לאחור , לרגע חשבתי בדיקת אולטרסאונד אבל הוא מניח יד על בטנה וביד השניה הוא מחדיר לה אצבע לפתע מוציא אותה ואומר שכחתי כפפות וחומר סיכה , אני עומד דום מסתכל עליו והוא מורח חומר סיכה על שפתי הנרתיק שלה אישתי נשענת לאחור בכסא עוצמת עיניים כאילו רגילה , ואז אחרי זה שוב מחדיר לה שתי אצבעות ללא כפפות ואומר לא נורא , אני רואה אותו כמה דקות מחדיר שהיא נאנחת ושואל אותה הכל תקין ולא מרפה ממנה , אני לא מבין פתאום מרגיש טיפה עצבני ומגורה שידו השנייה מזיזה את חולצתה וחופן את שדה השמאלי ואומר אין לך נפיחות בחזה נכון? היא עונה שלא והוא ממשיך , אני מגכך בגרוני כאילו מעיר אותו ואז הוא מסתכל עלי בפנים קשוחות שידיו עליה ואומר הכל ניראה תקין , מוריד את ידו משדה וממשיך לעסות את נרתיקה מלמעלה שאצבעוציו עדיין בתוכה , לאחר מספר דקות שלף את אצבעותיו במהירות וניגב את ידיו בנייר והניח על נרתיקה גם מס חתיכות נייר ואמר נגבי ותתלבשי , ככה הלכנו לבית.

  2. וואו הסיפור כתוב יפה אבל התמלאתי בעצבים וקנאות לאישה כך ששכחתי שיש לי זין וודאי שהוא לא עמד, אימאל'ה יכול דבר כזה לקרות???? אם אתה נשוי אתה מבין כמה שהיית רוצח את ה'רופא' הזה. בכל אופן אתה תותח!

  3. סיפור מדהים אני קורא כותו כבר פעם חמישית מחכה לעוד עלילות של הזוג הדתי והרופא המסור יש משהו שעובד בין התמימות ספק טמטום של הבעל לחוצפה של הרופא ישר כוח

  4. אכן, אברך, אני נמנה על זקני השבט

    ככזה, הספקתי לראות הרבה במהלך חיי, הן המקצועיים, עוד ותיק אשר עבר בצמתים מרכזיים בחברה הישראלית, והן האישיים כגרוש שנטרפה עליו דעתו במובן זה שכל אחת, כמעט, היתה ראויה לקבל ממני את עונתה, ועליהן נמנו חסודות נשואות שרק בחדר המלון הסירו את פאתן והתמסרו, ובקולות גדולים

    המציאות עלתה על כל דימיון

    לאור האמור, הסיפור המובא לעיל איננו נראה בעיני כמופרך

  5. זה מה שקורה כשהגבול בין פנטזיה למציאות מיטשטש ישורון קשישא. אתה צריך לראות רופא ומהר !

    אה, ולא רופא נשים ! שלא חס ושלום יקרה לך מה שקרה לזוג דלעיל, כי הרי בידוע שרופאי נשים משגלים את נשות המטופלים שלהם דבר יום ביומו, והסיפור כאן הוא פשוט כותרת באתר חדשות.

    1. מעניין שאתה מוצא את הסיפור עצוב, אני צחקתי כל דקה שכתבתי אותו. זה סיפור שמנסה להגחיך ולהצחיק במופרכות שלו. כנראה שלא בהצלחה מרובה…

  6. ברוך שובך ישיבע
    איזה זה כיף שחזרת
    קצת פחות התחברתי לסיפור…הריון לא עושה לי את זה..וגם לא שמזכירים ילדים אבל עדין כתוב בצורה מושקעת ביותר ומדליקה.
    אז….תשתדל לא להעלם שוב לכל כך הרבה זמן.

    1. היי ליאור, כיף לראות גם אותך.

      למען האמת את הסיפור הזה כתבתי לפי "הזמנה" פחות או יותר. קיבלתי תסריט כל כך הזוי וכל כך מופרך לסיפור הזה שהרגשתי צורך כאתגר להפיח בו "נשמה" ולתת איזה עומק פסיכולוגי לסיפור. לכן גם השתדלתי להיצמד ככל יכולתי לתסריט המקורי.

      אני לא נמשך יותר ממך לסיפורי היריון, אבל זה מה שהבחור המקורי כתב…

      מלבד זאת העובדה ש"מוריה" בהיריון היא די זניחה בסך הכל בסיפור הזה, זה לא שאני מתאר בכל רגע נתון את הבטן ההריונית שלה !

    1. תודה שמוליק. המשך יהיה מתי שהוא לסיפור הנ"ל, רק שזה דורש ממני המון משאבים נפשיים, סבלנות ועבודת נמלים. (רק לנחם אותך, התסריט להמשך הסיפור כבר מונח בראשי)

הוספת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.