יומנה של אנה – חלק ה

הו המשך לסיפור יומנה של אנה – חלק ד ומומלץ לקרוא אותו תחילה

הסיפור והדמויות בו הם פרי הדמיון וכל קשר בינם ובין המציאות מקרי בהחלט.

20.01 יומני היקר!

עברו יומיים, אני הרוסה ומבולבלת נורא, מצב הרוח כל כך ירוד ואיני מסוגלת אפילו לאכול. אני לא מנסה להסתיר, כבר לא מנסה להיראות חזקה. הפעם זה שונה, ראיתי את זה קורה וזה כבר לא יחזור להיות כפי שהיה, לעולם.
הוא מנסה להתקשר אליי, שולח הודעות ואני מנתקת, לא מגיבה, רק לשכוח אני רוצה, תצא לי מהראש ומהלב כבר.
אבל התמונות, התמונות לא יוצאות לי מהראש, שוב אני רואה אותה כורעת לפניו, רגליה מפושקות והיא מוצצת לו בהנאה רבה, גאה בעצמה, יונקת לו את הביצים והוא נאנח ומתענג, מלטף את שיערות ראשה הזהובות.
אני רוצה לכתוב, אני רוצה לשפוך הכל החוצה, אבל לא מצליחה, משהו עוצר אותי, לא יודעת למה, אבל זה פשוט לא זה.
יומן התשוקות לא ענה לי בפורום, אולי מפני שהאתר הפסיק לעבוד, אולי לא נכנס שוב לאתר, רשמתי לו את אותה הודעה למייל שפורסם באתר, רציתי לחזור לכתוב והייתי צריכה עזרה.

21.01 יומני היקר!

יצאתי לריצת ערב בבסיס, לבשתי גופיה לבנה קצרה ומכנסונים שחורים, לרגליי נעלי ספורט סגולות עם גרבי ספורט מהקצרים עד העקב. רציתי להשתחרר מהמחשבות שרצו לי בראש, רציתי לשכוח קצת ולהירגע. רצתי במסלול הריצה הקבוע שמסביב למגורי הבנות שהמשיך עד למגורי הבנים והלאה אל חדר האוכל. ממולי ראיתי את עמרי מתקרב בריצה. אתה זוכר שסיפרתי לך על עמרי, מדריך הקליעה החמוד שניסה כמה פעמים להציע לי לצאת איתו. תמיד סירבתי בנימוס, יש לי חבר אמרתי ובאמת היה לי.
בדגש על היה, אני לא רוצה יותר לשמוע מהמנוול.
חייכתי לכיוונו, הוא כמעט ולא שם לב אליי, ברגע האחרון הרים את המבט לכיווני וחייך בחזרה, נעמדנו זו מול זה, רצים במקום. הוא הוריד את האזניות.
״מה המצב?״ שאל.
״הכל בסדר.״ שיקרתי ״ואתה?״
״מצוין, בא לך להמשיך ביחד?״
״בשמחה״ אמרתי והמשכנו במסלול הריצה שלי.
הוא בא בול בזמן, לא עשה לי טוב להיות לבד, הייתי צריכה מישהו שישכיח לי את המחשבות שרצו במוחי.
הוא לא רק השכיח את המחשבות על יהונתן, הוא גרם למחשבות אחרות לצוץ. הוא נראה לי פתאום לא סתם חמוד. אם יהונתן יכול ללכת עם אחרות, גם אני יכולה להיות עם אחרים. יכולה מאוד!

רצנו ריצה קלה ולא מעייפת, הריצה הפכה להיות שולית ודיברנו על כל מיני דברים. דיברנו על הבסיס, על הבית.
״מי נשאר בחדר שלך הלילה?״ שאלתי פתאום.
״רק אני״ אמר, ״למה?״
עצרתי ונישקתי אותו בפתאומיות, הוא היה המום, לקח לו זמן להגיב, אחרי כמה שניות הוא אחז במתניי והצמיד אותי אליו.
״בוא נלך לחדר שלך!״ אמרתי.
״בשמחה.. את בטוחה?!״ שאל כשאני תופסת את ידו ומתחילה ללכת.
״הכי בטוחה שיש!״

הגענו אל החדר שלו במגורי הבנים, עמרי פתח את הדלת ואני האצתי בו. נכנסנו פנימה ואני השכבתי אותו על הספה שבמרכז הדר. התחלתי להוריד מעליו את בגדי הספורט.
״וואו את ממש לוהטת..״
״אין לך מושג כמה!״
״תגידי, אין לך חבר?״ שאל פתאום תוך כדי שאני מפשיטה אותו.
נעצרתי לכמה שניות, לקחתי אוויר עמוק לתוך ראותיי ונשפתי.
״זו שאלה שהיה עדיף שלא תשאל, אבל לא, נפרדנו״.
״אוקי״ חייך, ״סליחה״.
הוא הוריד מעליי את הגופייה, התיישבתי עליו והרגשתי את החבילה הקשה שלו מבעד למכנסי הספורט הקצרים.
משכתי את מכנסיו והתחתונים למטה והתרוממתי קצת, הוא משך את המכנסונים שלי מטה ואת התחתונים.
״רגע, יש לך קונדום פה נכון?״
״או כן בטח.. שנייה״ התרומם לכיוון השידה הקטנה שליד הספה והוציא ממנה חבילת קונדומים. הוא הוציא ובא לפתוח, שוב האצתי בו, לקחתי ממנו את הקונדום ופתחתי אותו עם השיניים, אחזתי בזין שלו, הלבשתי עליו את הקונדום, זה קצת ברח
לי, לא היה לי ניסיון בזה והוא חייך במבוכה ועזר לי להלביש לו את הקונדום על הזין.
אחזתי בזין שלו, התרוממתי קצת והתיישבתי עליו באיטיות, הייתי רטובה מאוד והזין חדר אליי בקלות.
עמרי נאנח, הוא הביט בי בעיניים פקוחות, תמיד רצה אותי וזה עמד לנגד עיני וחירמן אותי. הזין חדר כולו אל תוך החור הצר שלי, ממלא את חלל הכוס הרטוב שלי.
התחלתי להגביר את הקצב, עליתי וירדתי לו על הזין, הוא תפס אותי במתניים, אני המשכתי להגביר את הקצב, רכבתי לו על הזין. הוא החל להזיז את אגנו, נכנס בי עמוק וחזק, שיפד אותי ממש.
״אהה כן..״ התחלתי לגנוח, ״כן זה טוב״.
וזה באמת היה טוב, נהניתי מאוד בזמן שדהרתי מעלה ומטה על הזין שלו.
״אני ממש קרוב.״ הוא אמר לי תוך כדי אנחות, אני מגבירה את הקצב, רוכבת מהר יותר, טיפות זיעה נוטפות מהבטן שלי על הבטן שלו. קול הדפיקה הרטובה מחרמן אומי ואני מרגישה גלי חום עוברים בכל גופי, אני גונחת והוא נאנח חזק. הוא גומר חזק, דוחף את הזין שלו עמוק יותר לתוכי.
״אאההה…״ אני גונחת חזק וממשיכה עוד קצת לדהור עליו.
אני מרגישה רעד חזק ומהנה בכל גופי, הדגדגן שלי בוער וליבי פועם בחזקה רבה, אני חושבת שהפעם גמרתי.
התחלתי לבכות, גם מאושר וגם מכעס.
״מה עשיתי?״ אני שואלת את עצמי בקול רם ובבכי.